התובע נמנע מלשלוח הודעת סירוב באמצעות לחצן "הסר", בחוסר תום-לב (פסק-דין, שלום פ"ת, השופטת עדנה יוסף-קוזין):

העובדות: התובע טען, בין היתר, כי הנתבעת שלח לו 81 הודעות דוא"ל פרסומיות ללא הסכמתו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ועל-אף משלוח הודעת סירוב. הנתבע טען, בין היתר, כי התובע הסכים לקבלת ההודעות, שכללו קישור פשוט להסרה, אך התובע בחר שלא להסיר את עצמו. 

נפסק: ההודעות ששלחה הנתבעת הן "דבר פרסומת", שכן מטרתן לעודד את הנמען לרכוש "ערכת בריאות". החוק קובע שעל המפרסם דבר פרסומת בהודעה אלקטרונית לציין בכותרת את המילה "פרסומת". הנתבע לא עשה כן. הנתבע הרים את הנטל להוכיח שהתובע נרשם ביוזמתו לשירותי הנתבע, מסר באופן וולונטרי את פרטיו ואישר לשלוח לו הודעות. לא ניתן שלא לתהות על בחירת התובע להימנע ממשלוח הודעת סירוב לכתובת הדוא"ל המוצהרת של הנתבע, ולהעדיף לשלוח אותה דווקא לכתובת הדוא"ל אחרת, לגביה הוא יודע שהיא כתובת לא אפקטיבית ושדרכה הודעות הסירוב אינן מגיעות לנתבע. התנהלות זו מבססת את החשש שמדובר בחוסר תום לב של התובע, שבחר בכתובת הדוא"ל הלא מתאימה דווקא כדי שהנתבע ימשיך לשלוח לו הודעות. 

התובע נרשם לאתר הנתבע לקבלת הודעות. הנתבע היה מוכר לתובע. מדובר בנסיבות שבהן דברי הפרסומת נשלחו לתובע מגורם מוכר. הנתבע לא התעלם ממכתב ב"כ התובע ובתשובה לו פירט כיצד על התובע לפעול על מנת לבצע את ההסרה בדרך פשוטה, קצרה ויעילה. אמנם התובע אינו מחויב להקטנת הנזק, אך מוטלת עליו החובה לנהוג בתום לב. הימנעות התובע שלא לשלוח הודעת סירוב באמצעות לחצן "הסר" עולה כדי חוסר תום-לב. לכן, אפילו הופר החוק, לרבות ההפרה הקלה של אי ציון המילה פרסומת על ההודעות, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי כספי.