אין להסכין עם השתלחות בוטה ופרועה של הורים באנשי חינוך, מורים ומנהלים בפייסבוק (פסק-דין, שלום חיפה, השופטת עידית וינברגר):

העובדות: תביעת לשון הרע שהגיש מנהל בית ספר נגד הנתבעת, אם לתלמיד בבית הספר, בגין חמישה פרסומים בעמודי פייסבוק שונים, בדוא"ל וב-WhatsApp. 

נפסק: בפסיקה נקבע כי יש להחיל את דיני לשון הרע הקיימים על המרחב הוירטואלי, בשינויים המתחייבים. עוד נקבע כי כי אין לקבל את הגישה לפיה, בשם עקרון חופש הביטוי ו"כיכר השוק", יהיה פרסום בפייסבוק חסין לחלוטין מתחולת איסור לשון הרע, וגם הפסיקה אינה מכוונת להתרה מוחלטת של הרסן ומתן הכשר לבריונות ברשת. לפי מבחן אובייקטיבי, הפרסומים מהווים לשון הרע בבירור, משום שהם עלולים לבזות את התובע בשל מעשים או התנהגות המיוחסים לו ולפגוע בשמו הטוב, כמנהל בית ספר וכאיש חינוך, מזה עשרות שנים.

לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את טענתה בדבר אמת בפרסום. באשר להגנת תום הלב, הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח "שהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות". מכאן, חזקה שהפרסום לא נעשה בתום לב. דינן של טענות הגנת תום הלב של הנתבעת להידחות כולן, משום שהפרסום חסר את יסוד תום הלב, ההכרחי לקיומן של כל ההגנות הקבועות בסעיף 15 לחוק. כל אחד מחמשת הפרסומים של הנתבעת חרג מתחום הסביר באותן נסיבות. אין להסכין עם השתלחות בוטה ופרועה של הורים באנשי חינוך, מורים ומנהלי בתי ספר. אלה מצויים, מתוקף תפקידם, במגע יום-יומי עם מספר רב של תלמידים, ומטבע הדברים גם עם הוריהם. לחלק מאותם הורים עשויות להיות, בשלב זה או אחר, השגות לגבי התנהלותו של איש חינוך מסוים.

בעוד שהשמעת ביקורת ופניה אל הממונה על איש חינוך, בדרך המקובלת (לא בעמוד הפייסבוק של משרד החינוך), היא אמצעי לגיטימי, פרסומים מכפישים, תוך השתלחות חסרת רסן באנשי חינוך, אינם לגיטימיים. יש לתת את הדעת גם לכך שאנשי חינוך מנועים מלהגיב להכפשות נגדם. הנתבעת תפצה את התובע ב-60,000 ש"ח וכן בשכ"ט עו"ד בסך 17,550 ש"ח והחזר אגרה חלקי בסך 4,000 ש"ח. לא ניתן להורות לנתבעת להימנע מפרסום עתידי על התובע. הנתבעת תפרסם תיקון לפרסומיה.