דחיית בקשה לאשר ייצוגית על פרסום סיגריות אלקטרוניות באפליקציות ובאתרים מובילים (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופט שמואל בורנשטין):
העובדות: בקשה לאישור תובענה כייצוגית, בטענה להפרת הוראות הדין בעניין הצגת פרסומות לסיגריות אלקטרוניות, שמשווקות המשיבות 1-2 (ג'ול ופיליפ מוריס), באתרים והאפליקציות של המשיבות 3-5. המבקשים, קטין ואביו, טענו כי המשיבות הפרו את הדין בכך שהפרסומות הופנו גם לקטינים, תוך הפרת חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק, התשמ"ג-1983, וחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981. המשיבות טענו, בין היתר, כי למבקשים לא קמה עילת תביעה, שעה ששיווקו את המוצרים לבגירים בלבד.
נפסק: אין לקבל את עמדת המבקשים באשר לאופן שבו יש לפרש את חוק הגבלת הפרסומות לפני תיקון 7 לחוק. המוצרים הנדונים (וכמו גם פרסומם באתרי אינטרנט וביישומים) אינם נכנסים תחת איסורי החוק בנוסח שקדם לתיקון. המחוקק אמר את דברו בצורה ברורה וחד משמעית – חל איסור חד משמעי ומפורש על עשיית פרסומת לסיגריות אלקטרוניות, לרבות באתרי אינטרנט ויישומונים, אך זאת ממועד כניסתו של תיקון 7 לתוקף, ולא קודם לכן; אין מדובר בתיקון מבהיר אלא בתיקון מהותי ששינה את המצב החוקי ואין להחילו באופן רטרואקטיבי. השינוי החקיקתי הוא מהותי ומשמעותי במסגרתו הורחבה תחולת החוק והאיסור שבו על מוצרי עישון חדשים ונוספים, שלא היו כלולים בו קודם, ובכלל זאת "סיגריה אלקטרונית, חומר מילוי ומחסנית". שינוי מהותי נוסף שארע עם תיקון 7 לחוק נוגע להיקף האיסור ובכלל זאת "מדיית הפרסום" שבה נאסר לפרסם מוצרי עישון.
אין לקבל את גישת המבקשים לפיה יש לראות באתרי המשיבות 3-5 כ"עיתון", או כי יש לראות במדורים השונים באתרים אלה כ"מדורים בעיתון" לעניין האיסור הקבוע בחוק בנוסחו לפני התיקון. קיים הבדל מהותי בין פרסום בעיתון מודפס לבין פרסום באתר אינטרנט אינטראקטיבי או יישומון המותקן על הטלפון החכם. אף אין לקבל את הפרשנות לפיה "תוכנה כהגדרתה בחוק המחשבים" כוללת אתר אינטרנט ואפליקציות לעניין האיסור הקבוע בסעיף 3(7) לחוק בנוסחו לפני התיקון. מדובר בהגדרות טכניות מובהקות מתחום התוכנה והחומרה, שאין כל קשר בינן לבין פלטפורמות התוכן. התכלית העומדת מאחורי ההגבלה היא הגנה על ילדים מפני פרסומות של מוצרי טבק במשחקי מחשב המיועדים לגילם. אתרי האינטרנט והיישומונים של המשיבות 3-5 אינן מוכוונת לילדים, גם אם אלו נצרכים גם על ידם. השינוי החקיקתי בתיקון 7 הביא לשינוי המצב הקיים, בעצם הכנסת הסיגריות האלקטרוניות ומוצרים חליפיים נוספים המיועדים למעשנים תחת כנפי החוק, כמו גם הכללת המדיה האינטרנטית ואמצעים טכנולוגיים נוספים כאמצעי פרסום, וזאת בשונה מהמצב שקדם לתיקון החוק.
מוקד האיסור הקבוע בחוק הגנת הצרכן ובתקנותיו הוא בכך שהפרסומות פונות לקטינים ומיועדת לעיניהם או לאוזניהם, בעוד שבענייננו המבקשים לא הוכיחו כי הפרסומות הופנו בעיקר לקטינים, אלא ההפך הוא הנכון. סעיף 7א(א) קובע איסור בהתייחס לפרסומות העלולות להטעות קטינים, לנצל את גילם, תמימותם או חוסר ניסיונם או לעודד פעילות שיש בה כדי לפגוע בגופם או בבריאותם הגופנית או הנפשית. כוונת המחוקק היתה להגביל פרסומת המיועדת ומכוונת מראש לקהל יעד של קטינים, בעוד המבקשים מתיימרים למעשה לקרוא לתוך הוראה זו איסור גורף וכללי של כל פרסום, לרבות זה המיועד למבוגרים, בשל החשש שגם קטינים ייחשפו לו. גישה שכזו אין לקבל. אין מקום לקבוע כי כל פרסומת, אף זו שמיועדת למבוגרים, תיאסר רק בשל החשש שאף קטינים ייחשפו לה. פרשנות כה מרחיקת לכת תביא להרחבה בלתי סבירה של הסיכון לחשיפה לסנקציה פלילית ואף תגרור פגיעה בלתי מידתית בחופש הביטוי. לא קיימת אפשרות סבירה שהשאלה המשפטית תוכרע לטובת הקבוצה. לא עלה בידי המבקשים להוכיח כי נגרם להם, או לקבוצה בשמה הם תובעים, נזק. מקרה זה אינו נמנה עם העילות בגינן ניתן להגיש תובענה ייצוגית. הבקשה נדחתה. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבות בסך 20,000 ₪ לכל אחת.