כיצד ניתן להוכיח קבלת הודעות דוא"ל פרסומיות? (פסק-דין, מחוזי י-ם, השופטת מרים ליפשיץ-פריבס): 

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בי-ם [ת"ק 58596-12-19], שקיבל חלקית תביעה שהגיש המבקש נגד המשיבה על הפרה נטענת של הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. ביהמ"ש קיבל את תביעת המבקש בכל הנוגע למשלוח מסרונים פרסומיים, אך דחה את תביעתו בקשר להודעות דוא"ל, משקבע כי לא הוכח דבר שליחתן למבקש. 

נפסק: יש לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות לערער והוגש הערעור לפיה. דין הערעור להתקבל בחלקו. לפנינו שאלה משפטית בעניין ראייתי שיש לברר. המחלוקת היא האם די בצירוף עותק מודפס של הודעות הדוא"ל לצורך הוכחת שליחתן מהמשיבה וקבלתן אצל המבקש. או שמא, בהתאם ל'כלל הראיה הטובה ביותר', על המבקש להציג את 'המסמך המקורי' בהמצאת המחשב, או המכשיר הנייד, על מנת להוכיח את דבר קבלת ההודעות, כפי שטענה המשיבה. 

בחלוף השנים השתנו פניו של הכלל בריכוכו, מכלל של אי-קבילות, לכלל של מהימנות ומשקל הראיה. עם התפתחות הטכנולוגיה נדרש ביהמ"ש לריכוך כלל זה גם לעניין חומרים המופקים ממחשב [פרשת אונגר - ע"א 6205/98]. בעל דין, הטוען כנגד האותנטיות של המקור ממנו הופק ההעתק, עליו להצביע על עובדות ספציפיות, המעלות באורח סביר ספק באשר לאותנטיות של המסמך שהוגש. 

כתב ההגנה לא הכחיש את משלוח הודעות הדוא"ל למבקש. הודעות הדוא"ל שהוגשו כראיה כללו את כתובת הדוא"ל של השולח - המשיבה, כתובת הנמען - המבקש; תוכן שיווקי, בתמונות ובמלל וכן 'חתימה' של השולח בסופן. ביהמ"ש קבע כי עדות המבקש מהימנה בעניינים אחרים ולא קבע דבר בעניין מהימנות גרסתו בדבר קבלת הודעות הדוא"ל. הובאה תשתית ראייתית מספיקה והורם הנטל על-ידי המבקש להוכיח כי נשלחו אליו הודעות הדוא"ל מהמשיבה. דין הערעור להתקבל בעניין זה. יש להעמיד את גובה הפיצוי עבור הודעות אלה על סך של 8,000 ש"ח, בנוסף לסכום שנפסק.