סרטון ה"דיפ פייק" של יאיר לפיד אינו יוצר וודאות קרובה להטעיית הציבור (החלטה, ועדת הבחירות המרכזית, השופט עוזי פוגלמן): 

העובדות: עתירה לצו מניעה לפי סעיף 17ב לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי"ט–1959, וזאת להסרת סרטון שכולל "דיפ פייק", שפורסם בדף המשיבה 1 בפייסבוק. העותרת טענה כי בסרטון מופיעה דמות הנחזית להיות יאיר לפיד, הנושאת "נאום בחירות". 

נפסק: דין העתירה להידחות. "דיפ פייק" (deepfake) הוא כינוי לטכנולוגיה ליצירת תוכן קולי או חזותי או לשינוי תוכן קיים, כך שהצופה הסביר (ואף הצופה המתוחכם) יסבור כי פלוני ביצע פעולה או העביר מסר, אך התוכן אינו אמיתי. התוכן הוא באיכות גבוהה עד כדי כך שמשתמש מן היישוב יתקשה לרוב לגלות שמדובר בזיוף. הדין הישראלי טרם נדרש לסוגיה זו במפורש. העילה המשפטית שהעותרים הציגו היא הפרת הוראת סעיף 13 לחוק, הנבחנת במבחן הוודאות הקרובה להטעיית הציבור, וזאת בשל החשיבות הרבה של שמירה על חופש הביטוי הפוליטי. יו"ר ועדת הבחירות איננו "עורך על" של פרסומי התעמולה. הדין אינו מסמיך אותו להכריע במחלוקות על אמיתות התוכן בתעמולה, אלא אם כן מדובר בהטעיה ברורה על פני הפרסום שעלולה – בוודאות קרובה לפגיעה ממשית – להטעות את הבוחר הסביר או לשבש את ההליך התקין של הבחירות. מקרה זה אינו עומד במבחן הוודאות הקרובה. בתחילת הסרטון (העדכני) מובהר שהוא נערך בטכנולוגיית "דיפ פייק". לכל אורך הצגת "דמותו" של ח"כ לפיד מצוין בבירור שהלה אינו הדובר. בתום הנאום מופיעה שקופית ובה כתוב "זה לא חייב להיות פייק". מייד אחריה מופיעה שוב הדמות, ופני הדובר הופכים לפנים של מי שגילם אותה. כל בוחר מן היישוב יידע לזהות מה אמת ומה לא. אין ודאות, ודאי לא ודאות קרובה, להטעיית הציבור. משכך אין הפרה של הוראת סעיף 13 לחוק. אין לראות בהחלטה משום אישור להשתמש ב"דיפ פייק" בתעמולת בחירות. טכנולוגיה זו עלולה לגרום לקשיים מרובים בזיהוי תוכן אמיתי ותוכן שקרי בתחומים שונים.