המבקשות הן מנהלות בחברה וכל מחלוקת שיש למשיב עם החברה אינה מצדיקה את הפיכת קיר הפייסבוק האישי שלהן למחאה נגדה (החלטה, שלום ת"א, השופט רז נבון):

העובדות: בקשת המבקשות למתן צווים לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001. המבקשת 1 עוסקת בבלדרות. המבקשת 2 היא מנכ"ל החברה והמבקשת 3 היא בתה. המשיב הוא אדם פרטי שהזמין טובין מחו"ל מספקים בינלאומיים. המבקשת 1 טיפלה בשלושה משלוחים שנמסרו למשיב, כאשר משלוח רביעי אבד במהלך השילוח. המבקשים טענו, בין היתר, כי נוכח אובדן המשלוח החל המשיב במסע נקמה אישי כנגד החברה ועובדיה, בדרך של פרסומים ברשתות החברתיות. המשיב טען, בין היתר, כי פעולותיו הן מחאה צרכנית לגיטימית נוכח שירות פגום שקיבל.

נפסק: ההטרדה הנטענת אינה הטרדה פיזית, אלא הטרדה נטענת בדרך של פרסומים ברשתות החבריות או פניות לצדדים שלישיים בכתב. מדובר בפרסומים הקוראים להחרמת המבקשת והחברה שממנה הזמין המשיב. הפרסומים נעשו בפייסבוק בקבוצה ייעודית הקוראת לחרם על המבקשת, שאותה מנהל המשיב. מדובר בפרסומים רבים. הפרסומים ביחס למבקשת מנוסחים שלא בצורה עדינה אך לא מדובר בפרסומים חריגים במיוחד מעבר לקריאה לחרם צרכני גרידא. בפרסום נוסף פרסם המשיב רשימה של עובדי החברה (תוך תיוגם בפייסבוק) ולצד זאת הצעה לשלוח לכל אחד מהם את התלונות בדבר התנהלות המבקשת. החלת החוק ביחס לסוגי ההטרדות הינה רחבה דיה על מנת להחילה גם על רשתות חברתיות. החוק מיועד ככלל להגן על אנשים בשר ודם ולא על חברות, אלא שחרף כך ונוכח העובדה שחוק הפרשנות מרחיב את הדיבור "אדם" גם ל"חבר בני אדם", כדוגמת תאגיד, במקרים בודדים, חריגים שבחריגים, ניתן לבצע את ההתאמות הנדרשות וליתן צו למניעת הטרדה מאיימת גם לבקשת תאגיד. בקשה זו אינה נמנית על אותם מקרים חריגים שבהם רשאי תאגיד לעתור ולבקש צו למניעת הטרדה מאיימת. גם אם המשיב קורא להחרים את החברה, הרי שהוא אינו מונע את עבודתה; אינו מונע את חלוקת המשלוחים על ידה ברחבי הארץ או את כניסת העובדים למשרדי החברה.

היינו, ההטרדה אינה מאיינת פעילות ואינה הטרדה המצדיקה את התאמת החוק לטובת תאגיד. היעתרות לבקשה ביחס לחברה, עשויה להביא ל"מדרון חלקלק" ולא רצוי, שבו ינסו תאגידים לעשות שימוש בכלים המהירים והאפקטיביים שמציע החוק למניעת הטרדה מאיימת, לצורך השתקת ביקורת, גם אם היא אינה נעימה, גם אם היא קוראת לחרם צרכנים נוכח שירות פגום לכאורה, וגם אם דבר המחאה מפורסם פעמים רבות. הבקשה דנן אינה יכול להיות "כביש עוקף" לתביעות לפי חוק איסור לשון הרע. לפיכך דין בקשת המבקשת 1 להידחות. עם זאת, דין בקשת המבקשות 2-3 להתקבל. המשיב ביצע פרסומים בגדרם קרא לפנות באופן אישי למבקשות, תוך שהוא מתייג את עמוד הפייסבוק האישי שלהן. בפרסומים אחרים באו גם תמונות אישיות שלהן מתוך עמוד הפייסבוק האישי שלהן. המבקשות הן מנהלות בחברה וכל מחלוקת שיש למשיב עם החברה, אינה מצדיקה את הפיכת קיר הפייסבוק האישי שלהן למחאות כאלה ואחרות כנגד החברה, לא כל שכן פנייה לבני משפחתן. התנהלות זו של המשיב היא בעלת פוטנציאל מסית ופוגעני. יש בה כדי להעכיר את השלווה של המבקשות, להטריד את מנוחתן, לשבש את שגרת יומן, ויש בהן כדי ליצור תחושות של מתח וחרדה.