פייסבוק רשאית לחסום את חשבונו של אמיר חצרוני. התכנים שפרסם פוגעים בציבורים שלמים (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופט רחמים כהן):

העובדות: התובע ניהל חשבון פייסבוק בו פרסם תכנים שונים, לגביהם קיבלה הנתבעת דיווחים ותלונות ממשתמשים, שבעקבותיהם חסמה את החשבון. התובע טען כי הנתבעת חסמה את חשבונו שלא כדין ועתר להשבת החשבון ולתשלום בגין נזקים שנגרמו לו. הנתבעת טענה כי התכנים שפרסם התובע הפרו את תנאי השימוש וכללי הקהילה של פייסבוק.

נפסק: תנאי השימוש של פייסבוק, וכללי הקהילה, מהווים הסכם מחייב בין פייסבוק ובין המשתמשים, לרבות התובע. התנאים אוסרים על פרסום "דברי שטנה", המוגדרים כהתקפה ישירה על אוכלוסיות מסוימות על בסיס המאפיינים המוגנים של אותן אוכלוסיות. "התקפה" מוגדרת כ"דיבור אלים או משפיל, הכרזות של נחיתות או קריאות לאי-הכללה או לבידוד". 

התכנים שפרסם התובע מכוונים כלפי קבוצות וכלפי אינדיבידואלים, על פי שיוכם לאותן קבוצות. התייחסותו של התובע לאותן קבוצות נעשית בהתבסס על מאפיינים מוגנים כגון גזע, מוצא אתני, מוצא לאומי, שיוך דתי, נטייה מינית, מין, זהות מגדרית, ונכויות או מחלות קשות. הפוסטים שפרסם התובע מכילים תכנים המבטאים שנאה וזלזול בכבודם של אנשים ושל קבוצות על בסיס מאפיינים עדתיים ועל בסיס מוגבלות פיזית. בין התכנים ניתן למצוא מונחים אשר מקובל להניח כי השימוש בהם אינו לגיטימי. לכל הפחות ניכר שהתובע ידע עת פרסם את התכנים כי השימוש בהם בפייסבוק אינו לגיטימי.

יש לדחות את הטענה כי פייסבוק נכשלה בהבנת ההקשר של התכנים שהועלו על ידי התובע. החלטת פייסבוק לחסום את החשבון לא נעשתה בחלל ריק או כתוצאה אוטומטית של אלגוריתם שסרק את תוכן הפוסטים שפרסם התובע. פייסבוק קיבלה דיווחים ממשתמשים שקראו את התכנים וסברו שמדובר בתוכן פוגע ושאינו לגיטימי. התובע אינו יכול לטעון, מצד אחד, שדבריו סאטיריים, ומצד שני לטעון שהוא מבקש להציג עמדות אידיאולוגיות – וכל זאת באופן אשר יעמוד בקנה אחד עם מדיניותה של פייסבוק.

חרף ידיעתו כי התכנים שפרסם פוגעים בציבורים שלמים, התובע לא פעל בשום שלב להבהיר כי כוונותיו כלפי אותם ציבורים היא אחרת, כטענתו. התכנים שפרסם התובע בחשבונו עולים כדי "דברי שטנה" האסורים לפי תנאיה של פייסבוק. למרות הודעות חוזרות ונשנות שנשלחו אליו, התובע המשיך לפרסם תכנים המפרים את מדיניות פייסבוק והיה מודע שהתכנים עלולים להביא לחסימת חשבונו. לא מדובר במקרה חד פעמי, שלגביו ניתן לומר שפייסבוק פעלה באופן שרירותי כלפי התובע. התובע פרסם במודע ובמכוון פרסומים מפרים ועשה זאת באופן חוזר ונשנה, תוך ידיעה כי ההפרות עלולות להביא לחסימת החשבון.

חרף ניסיונות התובע להציג את התובענה ככזו שעוסקת בחופש הביטוי, הרי שמדובר בתובענה חוזית. פסק-הדין אינו האכסניה לבחון את השאלה האם רשאית פייסבוק לקבוע כללי חופש ביטוי משלה לאור מעמדה. אף אם ניתן היה להתייחס אל התובע כדמות סאטירית לכאורה, שמבקשת להפנות אצבע מאשימה כלפי הגזענות בחברה הישראלית, הרי שפייסבוק אינה מחויבת לספק לו פלטפורמה לעשות כן, שעה שמדובר בתכנים אשר עלולים לפגוע במשתמשים אחרים. התביעה נדחתה. התובע ישלם לפייסבוק הוצאות בסך 29,250 ש"ח.