לא ניתן לתבוע לשון הרע על פרסומים בפייסבוק נגד חבר בני אדם (פסק-דין, שלום ת"א, השופט אביים ברקאי):

העובדות: תביעת לשון הרע שעניינה בפרסומים בעמוד הפייסבוק של הנתבעת. התובעת היא עמותה רשומה שלטענה פועלת נגד גרעין תורני שהשתלט שלא כדין על נכס עירוני (בית כנסת בעיר רמת השרון). הנתבעת, שהבהירה כי ערכי היהדות חשובים בעיניה מאוד, היא תושבת העיר ומתנגדת לפועלה של התובעת. פרסומי הנתבעת בפייסבוק השוו בין התובעת לבין הארגון הגזעני קו קלוקס קלאן. מכאן התביעה.

נפסק: אין מקום לקבוע פיצוי בגין הוצאת לשון הרע נטענת כנגד חבר בני אדם. התביעה הוגשה על ידי התובעת כ"חבר בני אדם". אין כל טענה לזיהוי ספציפי של מי מחברי התובעת או תומכיה. אין חולק שהתמונה שהוצגה, ואף האמירות שפורסמו, אינן בגדר חלוקת מחמאות ושבחים, אך גם אינן ספציפיות לאדם מסוים או חבר מסוים בחבר בני האדם שהוא התובעת. המחוקק הכיר בכך שיכולה להיות הוצאת לשון הרע גם על חבר בני אדם, אך גם הגביל הגשת תביעות במקרים כאלה (סעיף 4 לחוק איסור לשון הרע).

אילו הייתה התובעת מוכיחה זיהוי פרטני של מי מאנשיה ככאלה שהוכפשו, אפשר והיה מקום לדון בתביעה. אך זאת לא נעשה. התובעת, בהגינותה, הדגישה את היקפה הכולל של פעילותה ואת מטרותיה המאחדות ציבור רחב, לטענתה, של תושבי רמת השרון. אין מדובר בפגיעה ספציפית באדם ספציפי ולא קמה לה "דרישת הזיהוי", כפי שהוגדרה בפסיקה. הפרסומים אכן אינן בגדר חלוקת מחמאות לתובעת. אפשר אף לדון ברמת העדינות, או הבוטות של האמירות – כאשר הנתבעת עצמה התייחסה לכך. עם זאת, אין מדובר בפרסום עוולה כמשמעה בחוק איסור לשון הרע שניתן לתבוע בגינה.