התובע לא הוכיח כי הנתבעת היתה מעורבת בהקמת העמוד "נתפסו על חם" (פסק-דין, שלום נתניה, השופט אלי ברנד):

העובדות: פס"ד עבור הנתבעת 2. הנתבע 1 (דוביצקי), שבעניינו ניתן פס"ד בהיעדר הגנה, הפעיל אתרים וחשבונות פייסבוק ("נתפסו על חם") בהם פרסם מידע מזהה על מי שלדעתו הם פדופילים, ואזהרות לציבור הרחב מפניהם. התובע טען כי פרסומי הנתבעים שקריים, מכפישים וגורמים לו לנזקים קשים, וכי פורסמו תוך הפרה מודעת של צווים שיפוטיים. התביעה נגד הנתבעים 3-5 נדחתה. [לעיון בהחלטה קודמת בתיק בעניין חשבון הפייסבוק של הנתבע 1][לעיון בהחלטה קודמת בעניין עדות הנתבע 1 בהיוועדות חזותית].

הנתבעת שיתפה פרסומים של דוביצקי ובפרט כאלה שכללו קישורים אל מידע הנוגע לתובע. התובע טען כי פועלה חרג משיתוף פרסומים של דוביצקי וכי היתה שותפה מלאה לפעילותו ולניהול אתרי המרשתת ודף הפייסבוק שהפעיל. הנתבעת טענה כי לא היתה שותפה בשום אופן למפעלו של דוביצקי, לניהול אתרי המרשתת או דפי הפייסבוק שלו, כי אינה מכירה אותו מעבר לפרסומיו וכי כל שעשתה היה שיתוף פרסומים שלו והפצתם ברבים.

נפסק: אין בנתבעת מתוחכמת או מתחכמת אלא במי שהאמינה בתמימות באמיתות פרסומי דוביצקי ובחשיבות של חשיפת מידע זה לציבור הרחב על מנת להזהירו מפני סכנות האורבות לילדיו. לא הוכח שהנתבעת השתתפה בניהול אתרי המרשתת ודפי הפייסבוק של דוביצקי עימו אלא רק כי שתפה פרסומים שלו בדף הפייסבוק שלה ויצרה במסגרתו קבוצות אזוריות שהובילו לקישורים אל פרסומים של דוביצקי לפי אזורים, כפי שלא הכחישה שעשתה.

אין ספק כי הדברים הם כאלה שעשויים לפגוע בתובע. פעולת השיתוף (share) מהווה פרסום, על כל המשתמע מכך. בפעולת השיתוף יש פרסום חוזר בכוונה לחשוף את הפרסום המקורי לקהל יעד נוסף שלא נחשף אליו קודם. לפיכך, יש לבדוק האם עומדת לנתבעת הגנה מבין ההגנות הקיימות בחוק איסור לשון הרע. בפרסומים ששיתפה הנתבעת כלולים חלק עובדתי, נכון ברובו המוחלט, זולת הטענה כי התובע הואשם, וחלק המהווה הבעת עמדה ביחס להתנהלותו תוך תיאורו במונח "פדופיל". לבד מן הטענה בדבר האשמת התובע, לגבי יתר הטענות העובדתיות הנוגעות אליו חלה הגנת סעיף 14 לחוק וכן שיתופי הפרסומים על-ידי הנתבעת נעשו בתום לב.

מתוך כלל הפרסומים שפרסמה הנתבעת ביחס לתובע באמצעות שיתוף פרסומי דוביצקי נמצא פרט אחד ויחיד שלגביו לא עומדת לה הגנה, הוא הטענה בדבר האשמתו, כאשר יש להדגיש כי הוא אכן נעצר ונחשד בעניין שניתן לפרש כפדופיליה ומנגד לא נטען כי הורשע. הנתבעת תפצה את התובע ב-5,000 ש"ח ותישא בהוצאות בסך 1,000 ש"ח.