יש לזכות נהגים ששילמו את דמי החניה באפליקציה, אך לרשות מקומית סמוכה (הכרעת-דין, שלום רמלה, השופטת רבקה גלט):

העובדות: מה דינו של דו"ח חניה שניתן למרות שהחניה שולמה באמצעות אפליקציה ("פנגו", "סלופארק"). בשלושת המקרים ניתנו הדוחות בחניון באיירפורט סיטי, כאשר הנאשמים טענו כי הפעילו את יישומון החניה, אך החניה נרשמה באזור התעשייה בעיר לוד, הסמוכה. 

נפסק: יש לזכות את הנאשמים, שכן לא נתגבשה עבירה ולחילופין חלה ההגנה לפי סעיף 22(ב) לחוק העונשין. החובה לשלם אגרת חנייה לפי פקודת התעבורה וחוק העזר, היא חובה כללית, ולא נזכר בחוק העזר כי חלה חובה לבצע את התשלום לידי הרשות המקומית דווקא. מקום בו הראה הנאשם כי שילם בתום לב את אגרת החנייה לידי הקופה הציבורית, בין אם לידי הרשות שבשטחה חנה, ובין אם לידי רשות ציבורית אחרת, הרי לא נתגבשה העבירה.

דרך ההתנהלות המקובלת כיום, כשאמצעי התשלום הרווח עבור חנייה הוא באמצעות יישומון המקושר לוויינית, יוצרת אצל המשתמש ציפייה ל"ידידותיות" המערכת, וסיועה במתן שירותי מיקום לבחירת הרשות המקומית הרלוונטית. בנוסף, יש חשיבות לכך שהחנייה באמצעות היישומון נעשית כהרף עין, "במגע אצבע", וכיום ציפיית המשתמש הסביר היא להסדרת עניין התשלום במהירות, ובנוחות. נוכח מאפיינים אלה, הפעלת החנייה תוך סימון המיקום שהוצע ראשון על ידי היישומון היא התנהגות סבירה ביותר. 

תקלות שמקורן בהפעלת יישומון חנייה הן כנראה כורח המציאות בעידן הסלולר. למרות זאת, נראה כי זהו אמצעי התשלום הרווח ביותר לעת הזו, ובמקומות רבים הוא אף אמצעי התשלום היחיד שמעמידה הרשות המקומית לשירות הציבור. לפיכך, ראוי כי תיטול הרשות אחריות למציאת פתרונות, ואין הצדקה להגשת כתבי אישום.