שימוש ב-Video Conference בהליכים פליליים כאשר עדת התביעה באוסטרליה (החלטה, שלום י-ם, השופט דב פולוק): 

העובדות: בקשת המדינה לאישור גביית עדות באמצעות מערכת טלוויזיה סגורה בין לאומית (Video Conference). כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו, בין היתר, עבירה של היזק בזדון, לאחר שהצית לכאורה בית ששכרו הוריו. אחת מעדות התביעה היא אמו של המשיב, המתגוררת דרך קבע באוסטרליה ואינה אזרחית ישראלית. המדינה טענה כי עדותה מרכזית וחיונית ולפיכך, ובשל משבר הקורונה, יש לאפשר אותה באמצעות כינוס וידאו. המשיב התנגד לבקשה.

נפסק: גביית עדות ב-VC נעשית באמצעות חיבור וידאו שמאפשר שידור קול ותמונה יחד בזמן אמת. אין חולק שדרך המלך היא התרשמות ישירה מהעדים בביהמ"ש. קיימים מצבים בהם החוק מאפשר גביית עדות בדרך שאינה ישירה, כגון לפי סעיף 47 לחוק העזרה המשפטית בין מדינות וסעיף 15 לתקנות שמכוחו. נדרש כי ביהמ"ש ובעלי הדין יוכלו לצפות ולשמוע את כל מהלך העדות ושתהיה להם אפשרות להפנות שאלות לעד. 

הן החקיקה והן הפסיקה מתירות שימוש במצלמות וידאו לשם גביית עדות מחוץ לאולם ביהמ"ש בנסיבות מסוימות, תוך איזון בין אינטרס ההגנה על הקורבן ואינטרס הבטחת זכויותיו הדיוניות של הנאשם. לנוכח האמצעים הטכנולוגיים הקיימים היום, המאפשרים לבית המשפט להתרשם מן העד ישירות, לפקח על חקירתו ולכוונה בזמן אמת, יכול ביהמ"ש לקבל תמונה ברורה מהעד ומהעדות. במקרים בהם אין אפשרות להביא את העד לביהמ"ש, יש להתיר את העדות באמצעות VC.

בין הטעמים שהוכרו בפסיקה כטעמים טובים להימנעות מהגעה לעדות בישראל ניתנו למשל טעמי בריאות, מצב ביטחוני במדינה, התחייבויות קודמות של עדים שלא ניתן להשתחרר מהן ועוד. במקרה זה יש להביא בחשבון שכתוצאה ממגפת הקורונה נמלי תעופה ריקים, טיסות מבוטלות בדרך קבע וכן חובת בידוד של כשבועיים לאחר הטיסה, כשאין צפי ליציאה קרובה מן המצב. יש לקבל את הבקשה.