המסרונים שנשלחו לעותרים אינם עולים כדי הפרעה לתעמולה (החלטה, ועדת הבחירות המרכזית, השופט עוזי פוגלמן):

העובדות: עתירה לצו מניעה לפי סעיף 17ב לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959. עניין העתירה במסרונים שששלחו המשיבים 3-4 לעותרים באמצעות מערכותיהן של המשיבות 1-2. העותרים טענו כי מדובר בהודעות תעמולה שנשלחו שלא כדין כיוון שלא צוינו בהן פרטי השולח. העותרים ביקשו, בין היתר, להורות למשיבות 1-2 לחשוף את פרטי המשיבים 3-4.  

נפסק: יש לדחות את העתירה על הסף. חוק דרכי תעמולה קובע חובת הזדהות של המפרסם במודעות בחירות, שלטי חוצות, עיתונים וכתבי עת. בעניין בן מאיר [תב"כ 8/21] קבע יו"ר ועדת הבחירות כי חובת הזדהות זאת תחול גם על פרסומי תעמולה במרשתת. בעניין ישראל ביתנו [תב"כ 27/21] נקבע כי כי חובת ההזדהות תחול גם על הודעות תעמולה שנשלחות באמצעות מסרונים.

אלא שלפי החוק, ההגבלות הקבועות בסעיף 10 חלות בתקופת 90 ימים שלפני הבחירות וביום הבחירות. בכך, קבע המחוקק איזון בין הזכות לחופש ביטוי אנונימי, לבין האינטרסים האחרים המוגנים על ידי דיני דרכי תעמולה, ובהם שוויון בין מועמדים ושמירה על טוהר הבחירות.

בנסיבות המקרה פרסום ההודעות אינו עולה כדי הפרעה לתעמולה לפי סעיף 13 לחוק, נוכח העובדה כי איננו נמצאים בתקופת בחירות, וכי העותרים לא הציגו כל תעמולת בחירות מצד מפלגה, שהמסרונים עלולים להפריע לה, או שיש בה כדי להטעות את הבוחר. העותרים לא הציגו עילה המקימה בסיס למתן צו לפי סעיף 17ב לחוק. העתירה נדחית.