תביעת הבלוגר נגד פייסבוק תתנהל בישראל לפי דיני קליפורניה (החלטה, שלום ת"א, השופט יאיר דלוגין):

העובדות: בקשת פייסבוק לסלק את תביעת התובע על הסף בשל קיומה של תניית שיפוט זר ייחודית בתנאי השימוש, ולחלופין להורות על מחיקת הטענות שנטענו בתביעה על יסוד הדין הישראלי, נוכח קיומה של תניית ברירת דין זר ייחודית. לתובע עמוד אישי ברשת החברתית וכן עמוד עסקי העוסק בבידור ורכילות. התובע טען בתביעתו כי פייסבוק הטילה צנזורה והקטינה את החשיפה לעמוד העסקי שלו, תוך פגיעה בחופש העיסוק שלו. 

נפסק: דין בקשת הסילוק להידחות בכל הנוגע לתניית השיפוט הזר, אך להתקבל בכל הנוגע לתניית ברירת הדין הזר. בהלכת בן חמו [רע"א 5860/16] ביהמ"ש העליון הבחין בין בין לקוחות צרכניים, הזקוקים להגנה מוגברת, לבין לקוחות מסחריים שפערי הכוחות בינם לבין הספק קטנים יותר, וקבע כי יש להעדיף את האינטרס של הצד החלש – הצרכן - ולברר את התביעה בישראל.

פייסבוק טענה כי במקרה זה, שעה שמדובר בשני צדדים מסחריים להתקשרות, אין מדובר בסיטואציה צרכנית ויש לאכוף את תניית השיפוט הזר. אלא שהגם שסיווג ההתקשרות הוא מסחרי, הרי שאין מדובר ביחסים בין שני לקוחות מסחריים שווי מעמד. למעשה פערי הצדדים בין הצדדים אדירים. בעניין נכט [ת"צ 1393-01-17] נקבע כי בעלי עמודים אישיים ועסקיים בפייסבוק יוכרו כצרכנים של פייסבוק וכי יש לברר את תביעתם בישראל ולא במדינת קליפורניה [עניין גל - ת"צ 27761-09-17].

לעומת זאת, באשר לתניית ברירת הדין הזר, יש לקבל את עמדת פייסבוק שלפיה יש לברר את התביעה לפי דיני מדינת קליפורניה. יש למחוק מכתב התביעה את כל הטענות המבוססות על הדין הישראלי [עניין טרוים מילר - רע"א 11338-10-19].