דחיית בקשה לסילוק על הסף של תביעת ספאם (החלטה, שלום דימונה, השופט מנחם שח"ק):

העובדות: בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת היעדר יריבות, חוסר סמכות מקומית וחוסר תום-לב. בתביעה, שהוגשה מכוח סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, המשיב (התובע) טען כי קיבל 24 הודעות פרסומת ללא הסכמתו. המבקש (הנתבע) טען בבקשתו, בין היתר, כי המשיב חתם על הסכם מול חברה שהיא בלבד הגורם שניתן לתבוע וכי אין יריבות בין הצדדים הנוכחיים. 

נפסק: דין הבקשה להידחות. אף שהבקשה הוגשה תוך התייחסות להיבטים עובדתיים רבים, היא הוגשה ללא תצהיר לתמיכה בעובדות אלה ודי בכך כדי לדחותה. לגופו של עניין, אין חולק כי ההסכם הוא בין המשיב לחברה, ולא למבקש, ומשכך אין הסכם זה מחייב בהליך הנוכחי. טענה המתבססת על נוסח ההסכם אינה יכולה לשכון בכפיפה אחת עם הטענה להיעדר יריבות בין הצדדים. בכל מקרה, תניית השיפוט בהסכם אינה ייחודית ואף מדובר בתנייה מקפחת בחוזה אחיד. 

בכל הנוגע לטענות בעניין הימנעות המשיב לנסות להסיר עצמו מרשימת התפוצה, וחוסר תום הלב הנגזר מכך, טענות אלו אינן מצדיקות סילוק תובענה על הסף, והן אינן אלא חלק מהטענות שיהיה צורך להתייחס אליהן במסגרת פסק דין שיינתן בסיום ההליך. בכל הנוגע לטענת היריבת, הרי שטענות הצדדים מגלות טפח ומכסות טפחיים. נוכח המידע הרב שהציג המבקש בנוגע לחברה ואתר האינטרנט שלה, סביר להניח כי קיים קשר בין המבקש לחברה, ולא ברור מדוע המבקש נמנע מלהבהיר מהו הקשר.

מנגד, גם גרסת המשיב מעוררת קושי ניכר. על מנת שניתן יהיה להצדיק נקיטה בסעד חריף של דחיית תביעה, יש להסיק את העדרה של היריבות על יסוד תמונה עובדתית הפרושה במלואה בפני בית המשפט, ואין די בהיבט הנגטיבי של הדברים, היינו חסרונם של נתונים עובדתיים מהותיים ביחס לקיומה של יריבות או העדרה.