הנתבע גזל את סודותיה המסחריים של התובעת, אך זו השמיצה אותו בתפוצה רחבה (פסק-דין, אזורי לעבודה ת"א, השופטת חנה טרכטינגוט):

העובדות: התובעת היא חברה העוסקת בתחום השפות והתרגום. הנתבע 1 שימש כמנהל תפעול בתובעת עד שהתפטר. הנתבע 2 הוא חברו של הנתבע 1 ושותפו בהקמת הנתבעת 3 - העוסקת אף היא במתן שירותי תרגום. התובעת טענה כי הנתבע 1 גנב מידע סודי רב בסמוך ולאחר עזיבתו, בין היתר כאשר שלח מסמכים רבים ממערכות החברה לתיבת הדוא"ל הפרטית שלו. התובעת טענה עוד כי הנתבעת 3 השתמשה בחלק מהמסמכים תוך הפרת זכויות היוצרים שלה. התביעה הוגשה בעילות של גזל סודות מסחריים, הפרת זכות יוצרים, הפרת הסכם העסקה, גרם הפרת חוזה ועוד.

הנתבע 1 הגיש תביעת לשון הרע כתביעה שכנגד, שעניינה בהודעת דוא"ל ששלחו התובעת ומנהלה, בה הזהירו מפני הנתבעים, שנשלחה לאלפי ספקים ולקוחות וכן לאנשי קשר אישיים של הנתבע 1 אותם הזין למאגר הכתובות של התובעת.

נפסק: מן הראיות שהוצגו עולה כי הנתבע 1 נטל שלא כדין את רשימת הלקוחות והספקים של התובעת, המהווה סוד מסחרי. בהתנהגותו הפר הנתבע 1 את חובת הנאמנות ותום הלב כלפי התובעת, עת החל לפעול להקמת עסק מתחרה עוד בעת שהיה עובד. לא נסתרה טענת הנתבע כי התדפיסים מתיבת הדוא"ל שלו הושגו באמצעות כניסה שלא כדין אל חשבונו הפרטי, ולפיכך ניתן משקל נמוך לראיות אלה, בין היתר לאור מגמת הפסיקה בשנים האחרונות לצמצום הסייגים על קבילות ראיות, והותרת שיקול דעת רחב באשר למשקלן. נלקחה בחשבון גם הודאת הנתבע 1 בכניסה למערכות התובעת ללא רשות גם לאחר סיום העסקתו.

בסמוך לסיום עבודתו בתובעת הוריד הנתבע 1 מסמכים רבים ובעלי נפח גבוה ממחשבי התובעת, ובכלל זה רשימת לקוחות וספקים, והעבירם לרשותו הפרטית. שם המתחם בו פועל אתר הנתבעת 3 נרשם עובר לסיום עבודת הנתבע 1 בתובעת. הכוונה להקים וראשית הקמתה של חברה מתחרה התרחשה לכל המאוחר בעת שהנתבע 1 היה עדיין בתקופת ההודעה המוקדמת. אין בעובדה כי כל עובדי התובעת ידעו את הסיסמאות למאגר הלקוחות והספקים, אשר שימש את מקצתם בעבודתם השוטפת, כדי להעיד על כך שהרשימות לא נשמרו די הצורך. רשימת הלקוחות מהווה סוד מסחרי כמשמעותו בדין.

התובעת לא הוכיחה כי רשימת הלקוחות ורשימת הספקים עולות כדי יצירה המוגנת בזכויות יוצרים. מדובר בטענות שהועלו באופן כללי ובלתי מספק. באשר לטופס הזמנת העבודה, הרי שהתנאים בטפסי הנתבעת 3 אינם זהים, לא במבנה ולא בתוכן, לטפסי התובעת. אין בכך לשנות מהמסקנה כי הרשימות הועתקו. ממילא הכלל הוא כי מקום בו שני הסדרים חקיקתיים שונים מקנים סעד של פיצוי, יזכה הנפגע בפיצוי פעם אחת בלבד. על כן, גם אם הייתה מתקיימת הפרה של חוק זכות יוצרים, בנוסף להפרת חוק עוולות מסחריות, הנכון הוא לפסוק פיצוי אחד.

לא הוכחו נזקים בפועל ולפיכך התובעת זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק בלבד. הנתבע 1 יפצה את התובעת ב-30,000 ש"ח. בנוסף, הנתבע 1 יפצה את התובעת ב-25,000 ש"ח נוספים בגין הפרת חובת תום הלב והאמונים. התביעה נגד הנתבע 2 והנתבעת 3 נדחתה. 

התביעה שכנגד - מנהל התובעת פרסם, בשם החברה, באמצעות הפצת הודעת דוא"ל לאלפי נמענים, דברי "לשון הרע" כמשמעות הדברים בחוק איסור לשון הרע. הגנת אמת בפרסום אינה חלה בנסיבות העניין, שכן אף אם הוכחה אמיתות הפרסום, לא הוכח יסוד העניין הציבורי. היקף הפרסום ופוטנציאל הפצתו חרג מגדר הסביר לצורך השגת מטרותיו ולפיכך הגנת תום הלב אינה יכולה לעמוד לתובעת. התובעת ומנהלה יפצו את הנתבע 1 בסכום של 30,000 ש"ח.