לא ניתן לנתק הודעות "שנה טובה" ו"חג אביב שמח" מהקשרן המסחרי (פסק-דין, תביעות קטנות ת"א, הרשם אבנר יפרח): 

העובדות: תביעה לפיצוי בשל משלוח הודעות פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע (באמצעות חברה) היה בעבר לקוח של הנתבעת, שעיסוקה בפתרונות מימון לעסקים, והצדדים ניהלו הליכים משפטיים ביניהם בעניין חוב כספי.   

ביום 16.7.2020 ניתן פסק-דינו של ביהמ"ש ובמסגרתו התקבלה בחלקה תביעת התובע והנתבעת חויבה לשלם לו 1,700 ש"ח. ביום 9.9.2020 קיבל ביהמ"ש המחוזי בת"א בקשת רשות ערעור שהגיש התובע על פס"ד זה [רת"ק 69533-07-20] והורה לבטל את פסה"ד שניתן ולהחזיר את הדיון לביהמ"ש לתביעות קטנות לצורך מתן פס"ד חדש ומנומק. מכאן פס"ד זה.

נפסק: חוק התקשורת אוסר על משלוח דברי פרסומת ללא הסכמתו המפורשת של הנמען בכתב ומראש. הנטל להוכיח את ההסכמה מוטל על הנתבעת והיא לא עמדה בו. לינק ההסרה המופיע בהודעות הוא בגדר הזדמנות נאותה העונה על דרישת החוק, נוכח העובדה שמדובר באמצעי קל, נוח, פשוט ונגיש, שאינו מצריך כל תחכום, טרחה או בזבוז זמן. אילו אמנם היה התובע מעוניין שהנתבעת תפסיק לשלוח אליו דברי פרסומת במיילים, הוא יכול היה להודיע לה על כך בקלות רבה. התובע בחר שלא ללחוץ על הקישור אלא לפנות ישירות לנתבעת.

בין התובע לנתבעת היו יחסים עסקיים קודמים ולכן אין לקבל את טענתו לעניין החשש מלחיצה על הקישורים. אין לנתק את הודעות ה"שנה טובה" ו"חג אביב שמח" מהקשרן המסחרי. עסקה של הנתבעת אינו מיזם חברי או אלטרואיסטי, והמניע מאחורי הפצת ברכה כאמור הוא גם שיווקי-כלכלי, ונועד הן לשמר את מאגר הלקוחות של הנתבעת והן לחשוף אותה לכאלו חדשים. עם זאת, בקביעת גובה הפיצוי יש להתחשב גם בכך שהמסר המסחרי בהודעה זו אינו בוטה, והוא דל מבחינת העידוד להוצאה כספית ביחס להודעות האחרות.

באשר לסכום הפיצוי, בפסיקה נקבע כי על התובע בתביעות ספאם חלה חובה לנהוג בתום לב. אם לא ינהג כך יהיה בכך כדי להשליך על היקף הפיצוי. התובע אגר את הודעות הנתבעת כאשר ידע כי ההודעות נשלחו מגורם שהיה עמו בקשרים עסקיים. גם כשחפץ בהסרה, עשה זאת בדרך שתקשה על הנתבעת. יש להעמיד את הפיצוי על דרך ההפחתה, כך שהנתבעת תפצה את התובע ב-2,700 ש"ח.