הצרכן הוא שפנה לעוסק ולכן אין מדובר ב"עסקת מכר מרחוק" (פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, הרשם אהרן אורנשטיין):

העובדות: התובע הזמין עבורו ועבור חברו, שניהם "אזרחים ותיקים", מקומות בטיול שארגנה הנתבעת בתאילנד. התובע ביטל את ההזמנה 15 יום לפני מועד היציאה, בשל התפשטות נגיף הקורונה וחששו המוצדק לבריאותו. הנתבעת החזירה לתובע את הסכום ששילם, בניכוי 3,600 דולרים. התובע טען כי סעיף 14ג1(ג) לחוק הגנת הצרכן גובר על ההסכמה החוזית בינו לבין הנתבעת באשר לתנאי הביטול. 

נפסק: מקרה זה אינו "עסקת מכר מרחוק". התובע הוא לקוח ותיק של הנתבעת ונסע באמצעותה למספר טיולים מאורגנים. גם לקראת טיול זה התובע הוא שפנה תחילה טלפונית לנתבעת. הגדרת "עסקת מכר מרחוק" כוללת את המונח "שיווק מרחוק" ומונח זה מוגדר כ"פנייה של עוסק לצרכן". במקרה זה הצרכן הוא שפנה לעוסק ולכן ההגדרה אינה חלה. כאשר העוסק פונה ל"אזרח ותיק" יש חשש שהוא מפעיל עליו לחץ פסול הגורם לו להתקשר בעסקה. לא כן כאשר האזרח הוותיק פונה לעוסק. במקרה כזה, החשש מפני הפעלת לחץ על הצרכן, שפנה מיוזמתו לעוסק, הוא נמוך יותר. הדברים נכונים קל וחומר במקרה בו התובע הוא לקוח חוזר המתמצא בפרטים הקשורים בטיול מאורגן, לנוכח הניסיון שצבר בטיולים הקודמים שארגנה הנתבעת. לפיכך הגנת הסעיף לא חלה על התובע וחלים תנאי הביטול המוסכמים לפיהם פעלה הנתבעת. קשה לומר שנגיף הקורונה משתייך לסיכונים מפניהם מגן החוק. התביעה נדחתה.