עצם הפרסום באינטרנט אינו פניה של העוסק לצרכן, המעניקה את הגנות החוק (פסק-דין, תביעות קטנות הרצליה, השופט יוסי ברכיה):

העובדות: שתי תביעות שאוחדו, שעניינן בשאלת הזכאות להחזר כספי עבור ביטול חבילת נופש שהתובעים רכשו מהנתבעת. השאלה המשפטית היא האם התובעים, "אזרחים ותיקים", זכאים לבטל "עסקת מכר מרחוק" לפי סעיף 14ג1 לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, תוך תשלום דמי ביטול מינימליים, או האם פעלה הנתבעת כדין שעה שהשיבה לתובעים 25% מסכום העסקה בלבד. 

נפסק: דין התביעה להידחות. לפי קריאה "פשוטה" של סעיף 14ג1 לחוק, מדובר במצב בו העוסק "מפתיע" את הצרכן ומציע לו עסקת רכישה. הצרכן לא תכנן את הפניה לעוסק, וגם לא פנה בפועל לעוסק. העוסק הוא זה שפונה אליו. העוסק הוא זה ששולט על פרטי המידע של העסקה והוא מנסה לשווקה לצרכן. בעייתיות מובנית קיימת בסוג כזה של עסקה, משום שהצרכן לא יכול לראות ולהיווכח בכל פרטי העסקה, הוא לא ערך השוואה של העסקה המוצעת לו אל מול עסקאות אחרות של עוסקים אחרים. הצרכן נמצא במצב זה בנחיתות מול העוסק. מטעמים אלה ביקש המחוקק להגן על אוכלוסיות היכולות להיות פגיעות כתוצאה מסוג כזה של שיווק, ולהתיר להם לחזור בהם מהעסקה תוך חודשים מיום עשיית העסקה, ולא 14 יום כקבוע בעסקה רגילה.

במקרה זה חששות אלה אינם מתקיימים. התובעים הם שיצרו את הקשר עם הנתבעת וביקשו להתקשר בעסקה. התובעים ידעו היטב את פרטי העסקה שאותה יצרו עם הנתבעת. אין כל טענה מצד התובעים להטעיה, למסירת פרטים חלקיים באשר לטיב העסקה וכיו"ב ע"י הנתבעת. רמת המודעות וההבנה של התובעים אודות העסקה היתה גבוהה. העסקה התבצעה באופן מקוון ולא מול נציגת השירות, מכיוון שבדרך זו זכו התובעים להנחה, אותה לא רצו להפסיד. בקשת הביטול לא נבעה בשל פגם בהבנת העסקה, אלא בשל משבר הקורונה. אין לקבל את פרשנות התובעים שעצם הפרסום ברשת האינטרנט מהווה פניה של העוסק לצרכן, המעניקה את הגנות החוק. יש לקבוע כי אין מדובר בעסקת מכר מרחוק.

יש מקום לפרשנות לפיה עצם הפרסום באתר הוא "עסקת מכר מרחוק" וייתכנו מצבים שכך יהיה הדבר כגון במצב של "פרסום אגרסיבי" המופץ לתובע בדרכים שונות, בהודעות שיווקיות ה"קופצות" אצלו במחשב או בסמרטפון עם עלייתו לרשת, גם ללא פניה ישירה של העוסק לצרכן, אבל מאידך, חשוב להתאים את פרטי העסקה הספציפית לתכלית החוק ולראציונל שלו. הנתבעת פעלה כשורה.