אדם שמשכיר דירות לפרנסתו הוא "נותן שירות" וניתן לכתוב עליו ביקורת צרכנית (פסק-דין, שלום חיפה, השופטת עידית וינברגר):

העובדות: שתי תביעות שהדיון בהן אוחד. התובע השכיר לנתבעים דירת מגורים בקרית מוצקין. בתביעה הראשונה טען התובע כי הנתבע 1 פרסם נגדו לשון הרע בעמוד הפייסבוק של הנתבע. בתביעה השנייה טענו הנתבעים כי התובע הפר את הסכם השכירות שחתמו עמו וכן טענו כי תקף את הנתבעת 2 והשפיל אותה. 

נפסק: ביהמ"ש העליון פסק בעניין מור כי יש להחיל את דיני לשון הרע הקיימים על המרחב הוירטואלי "בשינויים המתחייבים". אין לקבל את הגישה לפיה בשם עקרון חופש הביטוי ו"כיכר השוק", יהיה פרסום בפייסבוק חסין לחלוטין מתחולת איסור לשון הרע. נקודת האיזון בין חופש הביטוי לזכות לשם טוב, במרחב הוירטואלי, הוסטה במעט בשנים האחרונות לכיוונו של חופש הביטוי. בתי המשפט נוטים לא לסווג ביקורת צרכנית ברשת כלשון הרע, גם במחיר של פגיעה אפשרית מסוימת בבית העסק, לאור הלגיטימיות של ביקורת צרכנית ובשל אופי המדיום. מאחר שלתובע מספר רב של דירות שהוא משכיר לפרנסתו, ניתן לראותו כ"נותן שירות". אדם המשכיר דירתו לצרכי תיירות, באתרים כמו Booking או Airbnb, הוא "נותן שירות", ומטבעה של הפלטפורמה הוא חשוף לדירוג המשתמשים ולביקורת צרכנים. ספק אם העובדה שאדם משכיר דירות למגורים, שלא באמצעות פלטפורמה המאפשרת כתיבת ביקורת, היא לבדה שוללת את הזכות ממי ששכרו ממנו דירה לכתוב עליו ביקורת. אין מדובר במתן הכשר לביריונות רשת ויש לבחון כל מקרה לגופו. במקרה הנדון הפרסום הוא "לשון הרע", אם כי לא ברף הגבוה. עם זאת, לנתבע עומדת הגנת תום הלב מכוח סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע. התובע לא הוכיח את קיומן של אילו מהחזקות השוללות את הגנת תום הלב. תביעת התובע נדחתה והוא חויב בהוצאות בסך 7,000 ש"ח + מע"מ. תביעת הנתבעים התקבלה חלקית ונפסק כי התובע ישלם להם סך של 6,700 ש"ח וכן הוצאות.

עדכון: ביום 16.2.2021 ניתן פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה (השופטת שושנה שטמר) בערעור שהגיש המערער (התובע לעיל) על דחיית תביעת לשון הרע שהגיש. הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק על דרך הפשרה. נפסק כי המערער לא הצליח למוטט את המבנה האיתן שבנה ביהמ"ש קמא בפסק דינו. פסק-הדין לעיל נותר על כנו, אך ההוצאות הופחתו ל-4,000 ש"ח [ע"א 57606-09-20].