האם ניתן לאפשר עדות ב-Video Conference במשפט פלילי? (החלטה, שלום ב"ש, השופט איתי ברסלר-גונן):

העובדות: בקשת המאשימה לאפשר לה להעיד, במסגרת פרשת העונש, את בנו של המתלונן (הנמצא בארה"ב) באמצעות היוועדות חזותית (Video Conference), שכן אין באפשרותו להגיע לישראל בשל מגיפת הקורונה. הנאשמת הורשעה בשורת עבירות מרמה, גניבה, זיוף ושימוש במסמך מזויף כלפי המתלונן. הנאשמת התנגדה לבקשה.

נפסק: אין מחלוקת כי הדרך הטובה והיעילה ביותר לקבלת עדות ולהתרשמות מהעדים היא על דוכן העדים באולם ביהמ"ש. ועדיין, גם לכלל זה של הערכת העדות מקרוב קיימים סייגים. המאשימה הצביעה על סעיף 47 לחוק העזרה המשפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998, כמקור סמכות. ספק אם זה מקור הסמכות במקרה זה, שעה שאין בקשה לאכוף על העד את העדות [עניין י. דורי - רע"א 3810/06]. 

המשפט הפלילי מכיר באפשרות שעדות שנגבתה בחו"ל תוגש במשפט פלילי בישראל, בהתאם לסעיף 14 לפקודת הראיות. המשפט הפלילי מכיר גם באפשרות לעשות שימוש במצלמות וידאו לשם גביית עדות מחוץ לאולם ביהמ"ש בנסיבות מסוימות, תוך איזון בין אינטרס ההגנה על הקורבן, להבטחת הזכויות הדיוניות של הנאשם. נוכח האמצעים הטכנולוגיים הקיימים, המאפשרים לביהמ"ש להתרשם מהעד באופן ישיר, ואף לפקח על חקירתו ולכוונה בזמן אמת, נראה כי במקרים בהם אין אפשרות להביא את העד לביהמ"ש יש להתיר את העדות באמצעות היוועדות חזותית.

לפי הפסיקה הנוהגת אין לשלול גביית עדות באמצעות היוועדות חזותית כאשר העד נמצא בחו"ל, גם במשפט הפלילי. אולם יש לאזן את זכות הנאשם כי העדות תימסר בפניו ויש לצמצם את האפשרות שביהמ"ש לא יוכל להתרשם נכוחה מן העד ומדבריו. על בית המשפט לבחון את תום הלב שבבקשה, את המניע לאי התייצבות העד ואת מידת הרלוונטיות ונחיצותה של העדות לשאלות השנויות המחלוקת.

במקרה זה אין חולק כי העד אינו יכול להגיע לישראל בשל מצב החירום הנובע מנגיף הקורונה וניתן גם לקבל כי הבקשה הוגשה בתום לב. אשר למידת חשיבותה של העדות, שעה שמדובר בבנו של המתלונן ולא במתלונן עצמו (בן 84 כיום, עיוור וסיעודי, שהסתייע בנאשמת), קבע בית המשפט כי אין מקום לחרוג משורת הדין ולאפשר את עדות בנו של המתלונן, בין אם הוא נמצא בחו"ל ובין אם היה נמצא בארץ. לפיכך, בקשה המאשימה נדחית. לו היה נכון ביהמ"ש לאפשר את עצם העדות, היה מאשר את העדות באמצעות היוועדות חזותית.