סילוק על הסף של תובענה ייצוגית נגד פייסבוק שאינה מבוססת על דיני קליפורניה כנדרש (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופט רחמים כהן):

העובדות: המבקש, איש פרסום המתמחה בשיווק באינטרנט, הגיש נגד פייסבוק אירלנד בקשה לאישור תובענה ייצוגית העוסקת ב"קידום ממומן" בפייסבוק. המבקש הגיש בקשה לתיקון בקשת האישור, כך ש- Facebook Inc תצורף אליה כמשיבה נוספת. המשיבה, מנגד, הגישה בקשה לסילוק בקשת האישור על הסף.

נפסק: יש לדחות את הבקשה לתיקון בקשת האישור. הטענות נשוא בקשת האישור התרחשו בשנת 2016 ואילו פייסבוק אינק מספקת את שירותי פייסבוק למשתמשים בישראל החל מחודש יולי 2018. אין למבקש עילת תביעה לכאורה נגד פייסבוק אינק. הטענה ששני התאגידים מפעילים בצוותא חדא את שירות פייסבוק בישראל לא הוכחה עובדתית ולו לכאורה. 

הבקשה לסילוק על הסף מבוססת על שני טעמים - הראשון הוא תניית שיפוט זר ייחודית, המקנה סמכות שיפוט ייחודית לבתי המשפט בקליפורניה לדון בכל תביעה שבין פייסבוק לבין משתמשיה והמפרסמים בה. השני הוא תניית ברירת דין ייחודית הקובעת כי דין קליפורניה בלבד חל על כל תביעה שבין פייסבוק לבין משתמשיה והמפרסמים בה. המבקש טען שתנאי השימוש אינם מחייבים וכי תניית ברירת הדין היא תנייה מקפחת בחוזה אחיד ועל כן, דינה להתבטל.

לא ניתן לקבל את טענת המבקש. בעניין בן חמו [רע"א 5860/16] נקבע כי אין לראות בתניית ברירת הדין תניה מקפחת ואין מקום להתערב בה [עניין טדסה - ת"צ 5940-11-16]. עוד נקבע כי יש לברר את בקשת האישור בישראל לפי הדין המהותי של מדינת קליפורניה. 

גם אם תתקבל טענת המבקש שיש לברר את התובענה בישראל ולא בבית משפט בקליפורניה, המבקש נדרש לבסס את התובענה על הדין המהותי של קליפורניה. בקשת האישור מבוססת על הדין הישראלי ולפיכך לא ניתן לדון בה ואין טעם בתיקונה. יש להורות על מחיקת בקשת האישור על הסף. נוכח מסקנה זו אין צורך לדון בשאלת מקום השיפוט, או בשאלה מי הוא "צרכן" ביחסים בין פייסבוק ומשתמשיה.