פרסומי הנתבעת בפייסבוק כלפי השוטר שעצר אותה הם לשון הרע (פסק-דין, שלום ת"א, השופטת אפרת בוסני):
העובדות: תביעה בגין פרסום לשון הרע במזיד, פגיעה בפרטיות והטרדה מינית, בנוגע ל-4 פרסומים. התובע, שוטר במשטרת ישראל, טען שהנתבעת יצאה למתקפת "שיימינג" נגדו, עת פרסמה בפייסבוק האשמות שווא על אודות "אונס" לכאורה שביצע בה התובע ואלימות פיזית מצדו, דבר שלא היה ולא נברא, וזאת כנקמה על מעצרה.
הנתבעת לא הכחישה את הפרסומים, אך טענה כי אין בהם לשון הרע ולחילופין כי הם חוסים תחת הגנות החוק. לטענתה, מדובר בתביעה חסרת בסיס לצורך תאוות בצע, שנועדה להכשיר את האלימות שהתובע נקט כלפיה, את ההשפלה שחוותה מצדו ומעצרה לשווא ולשמש בידי התובע ככלי נקם. עוד טענה הנתבעת כי בהיות התובע איש ציבור, זכות הביטוי מתעצמת אל מול הזכות לשם טוב. לעניין שימוש במילה "אונס" בפרסום, טענה הנתבעת כי הדבר נעשה לא לתיאור אונס מיני, אלא אונס במובן הפיזי, בעקבות האלימות קשה שחוותה מצד התובע.
נפסק: יש לקבל את התביעה בגין פרסום לשון הרע ולדחות את התביעה לפגיעה בפרטיות ולהטרדה מינית. אין מחלוקת כי הפרסומים מושא התביעה פורסמו על ידי הנתבעת. המחלוקת עניינה בשאלה האם הפרסום עולה כדי לשון הרע, במובנו של חוק איסור לשון הרע. הכינויים בהם כינתה הנתבעת את התובע בפרסום הראשון אין בהם כשלעצמם, על אף שאט הנפש מהשימוש בהן, בגדר לשון הרע.
לעומת זאת, הצגת התובע בפרסום כגבר המרים יד על אישה, בבחינה אובייקטיבית, מהווה פרסום לשון הרע, גם לאור תוכן הטקסט המפורסם בכללותו. הפרסום השני, בו מציינת הנתבעת שעברה אונס אלים במכות על ידי התובע ומתארת את התובע ככוחני ואלים כלפי נשים, כמי שהכה אותה באכזריות וללא סיבה, כגבר המכה כל אישה ומפשיט אישה נשואה, על רקע מכלול הדברים שנאמרו בפרסום מהווה בעני הקורא הסביר פרסום לשון הרע. כך גם הפרסום השלישי. בפרסום הרביעי אין לשון הרע.
טענת הנתבעת כאילו מדובר בזוטי דברים, מוטב שלא היתה נטענת ביחס לפרסומים החמורים. אמנם מדובר בפרסומים במרחב הווירטואלי, לגביהם נקודת האיזון בין חופש הביטוי לזכות לשם טוב נוטה לעברו של חופש הביטוי. אולם כל מקרה לנסיבותיו. גם במרחב הווירטואלי אין להתיר פרסומים מכפישים וחמורים כמו אלה שפרסמה הנתבעת ביחס לתובע, שהם בבחינת התרת הרסן. לנתבעת לא עומדות הגנות החוק ביחס לשלושת הפרסומים. הנתבעת תפצה את התובע ב-35,000 ש"ח וכן תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח.
אין בטענות התובע למלא אחר התנאים להטרדה מינית הקבועים בסעיף 3 לחוק למניעת הטרדה מינית. התובע לא פירט איזו התנהגות של הנתבעת עולה כדי הטרדה מינית. התובע אף לא פירט מה בהתנהגות הנתבעת מהווה פגיעה בפרטיות. אין בפרסום על כך שהתובע נשוי ואב משום פגיעה בפרטיות במובנו של החוק להגנת הפרטיות.