אין היגיון להחיל על פרסום בווטסאפ את התקנה שנועדה להקל עם תובעים החשופים לפרסומים לעיני כל ברשת (החלטה, שלום רחובות, השופטת אפרת פינק):

העובדות: בקשת הנתבע להעברת הדיון בתביעה למקום מושבו במחוז י-ם, מחמת חוסר סמכות מקומית. עניין התביעה בפרסומי הנתבע בקבוצות WhatsApp הקשורות לעסקו של התובע, בהן חברים קהל לקוחותיו ולקוחות פוטנציאליים. נטען כי הפרסומים הם לשון הרע. התובע טען כי בתביעות הנוגעות לרשת הסמכות המקומית מוקנית לכל בית משפט בישראל. 

נפסק: דין הבקשה להידחות. תקנה 3(א2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984 קובעת כי "תובענה בשל פרסום או סחר ברשת האינטרנט תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או מקום מגוריו או מקום עסקו של התובע, בלבד...". בפסיקה ניתן למצוא גישות שונות בשאלה אם התקנה חלה על פרסום בווטסאפ. ביהמ"ש בדעה כי התקנה אינה חלה על פרסום בווטסאפ. לפי לשונו, עניין התקנה אך בפרסום או סחר ברשת האינטרנט. היישומון אינו חלק מרשת האינטרנט וזאת למרות שהוא עושה שימוש ברשתות סלולאריות או ברשתות אלחוטיות. לא ניתן לכפות על לשון התקנה את מה שאין בה. גם ברמה התכליתית, אין היגיון להחיל על פרסום בווטסאפ את התקנה, שנועדה להקל עם תובעים החשופים לפרסומים לעיני כל ברשת האינטרנט. שלא כרשת האינטרנט, פרסום ביישומון ווטסאפ, מטבעו, אינו פתוח לכלל הציבור אלא אך לקבוצה מסויימת וההיגיון שמצא המחוקק להחיל על פרסומים באינטרנט שיכולים להגיע לכל אדם בכל מקום בארץ, אינו קיים, בהכרח, על פרסום בווטסאפ. הבקשה נדחתה.