צילום קטינים במלתחה באמצעות משקפי מצלמה מגבש עבירה של שימוש בגוף קטין לעשיית פרסום תועבה, ואין צורך בכוונה מיוחדת לפרסם (החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט יוסף אלרון):
העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד [ע"פ 1161-01-20], בגדרו התקבל ערעור המדינה על הכרעת דינו המשלימה וגזר-דינו של ביהמ"ש השלום בפ"ת [ת"פ 63491-06-19]. הנאשם הודה והורשע, בהסדר טיעון, בכתב אישום המונה 6 אישומים ובהם עבירות של פגיעה בפרטיות, הטרדה מינית בקטין שטרם מלאו לו 15, פרסום חומר תועבה, החזקת פרסום תועבה, ניסיון למעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו 14 ועוד.
על-אף הודאתו טען המבקש כי המעשים שיוחסו לו באישום הראשון אינם עולים כדי עבירה של שימוש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה (סעיף 214(ב1) לחוק העונשין), אלא החזקת תועבה בלבד (סעיף 214(ב3)). הנאשם הורשע בהכרעת דין חלקית בעבירות שיוחסו לו ביתר האישומים. בהכרעת דין משלימה הרשיע ביהמ"ש השלום את המבקש בעבירה של החזקת חומר תועבה, אך זיכה אותו מהעבירה החמורה יותר.
נקבע כי במקרים שבהם צולם חומר תועבה ללא כוונה לפרסמו, יסודות העבירה של שימוש בגופו של קטין "לעשיית פרסום תועבה" אינן מתקיימות. על המבקש נגזרו 24 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי בסך 1,500 ש"ח לכל מהמתלוננים בתיק.
ערעור המדינה לביהמ"ש המחוזי התקבל, הן על הכרעת-הדין המשלימה והן על גזה"ד. ביהמ"ש המחוזי קבע כי יסודות העבירה של שימוש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה אינן כוללות יסוד נפשי של כוונה מיוחדת לפרסם את חומרי התועבה, וקבע כי יש להחמיר בעונשו של המבקש ולהאריך את תקופת המאסר בפועל שהוטל עליו ל-36 חודשים. מכאן בקשת רשות הערעור.
נפסק: דין הבקשה להידחות. רשות לערער "בגלגול שלישי" לא תינתן אלא במקרים נדירים שבהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית, או כאשר עולה חשש כי למבקש נגרם עיוות דין מהותי או אי צדק קיצוני. רשות ערעור על חומרת העונש כשלעצמה לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם אירעה סטייה מהותית ממדיניות הענישה הנוהגת. נסיבות המקרה אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. כפי שהדגיש ביהמ"ש המחוזי, היה מקום להחמיר בעונשו של המבקש אף אם לא היה מורשע בעבירה של עשיית פרסום תועבה. ממילא, אין בטענותיו באשר לפרשנות עבירה זו כדי להצדיק רשות ערעור בעניינו.
ביהמ"ש העליון עמד לא אחת על החומרה היתרה הגלומה בביצוע עבירות מין כלפי קטינים באמצעות האינטרנט, כמו גם על הצורך בהחמרת הענישה על עבירות אלה, בין היתר, בשל הקלות היחסית שבביצוען, והחדירה הקשה לפרטיותו של קרבן העבירה. קשה להפריז בחומרת מעשיו של המבקש, המעוררים תחושת סלידה עמוקה.