הסתה לאלימות והעלבת עובד ציבור בקבוצת ה"יצהרניקים" (פסק-דין, מחוזי מרכז-לוד, השופטים בוסתן, גורמן וניר נאוי):

  העובדות: ערעור המדינה על זיכוי המשיב מביצוע עבירות של הסתה לאלימות (סעיף 144ד2 לחוק העונשין) והעלבת עובד ציבור לפי (סעיף 288 לחוק) [ת"פ 41184-12-17 (הכרעת-דין מיום 2.7.2019 - שלום פ"ת)]. 

האישום הראשון עסק בדברים שפרסם המשיב במסגרת דיון רב משתתפים בפורום אינטרנטי בשם "יצהרניקים", וזאת ב דבר לגיטימיות פעולה אלימה של יידוי אבנים אל עבר כוחות הביטחון, שעה שפגיעה אלימה בכוחות הביטחון הייתה תרחיש ממשי ונפוץ. האישום השני עוסק בפרסום בחשבון הפייסבוק של המשיב, אליו העלה תמונת שוטר שעיכב את תושבת יצהר לחקירה, יחד עם כיתוב בעניין.  

 המשיב הודה בעובדות שני האישומים, אך טען כי הדברים שפרסם אינם עולים כדי הסתה לאלימות (מאחר ומדובר בהבעת דעה) וכן כי הדברים שפרסם אינם עולים כדי העלבת עובד ציבור (מאחר ומדובר במחאה חברתית/ביטוי פוליטי). ביהמ"ש קמא כי לא התקיימו יסודות העבירה ביחס לשני האישומים וכן כי למשיב קמה בנוסף הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית. מכאן הערעור. 

     נפסק: העבירות המיוחסות למשיב הן "עבירות ביטוי", בהן ההתנהגות האסורה היא ביטוי פוגעני קיצוני (אמרה, כתב, תמונה, סרטון, מסר). עבירות ביטוי משיקות לזכות לחופש ביטוי ולכן קיימת סכנה כי אכיפת יתר או בררנית יגררו השלכות לוואי ציבוריות שליליות של הגבלת חופש הביטוי מחד גיסא או פגיעת אמון הציבור במערכת אכיפת החוק מאידך גיסא.   

על מנת להרשיע אדם בעבירה של הסתה לאלימות, על התביעה להוכיח שני יסודות: פרסום באחת משתי חלופות: קריאה לעשיית מעשה אלימות; או, ברף נמוך יותר – השמעת דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה האמור, תמיכה או הזדהות עמו; ואפשרות ממשית שהפרסום על פי תוכנו והנסיבות שבהן פורסם יביא לעשיית מעשה אלימות. המשיב לא חלק כי התקיים יסוד הפרסום. הדיון התמקד בשאלת האפשרות הממשית למעשה אלימות.

הפרסום השלישי המיוחס למשיב מהווה דברי הסתה שיש בהם אפשרות ממשית להביא למעשה אלימות, ויש להרשיע את המשיב בעבירה שיוחסה לו באישום הראשון ביחס לפרסום זה בלבד. קביעת ביהמ"ש קמא כי בפרסומים יש משום הבעת דעה, מתיישבת רק עם הפרסומים הראשון והשני. בפרסום השלישי יש קריאה ישירה לנקיטת אלימות כנגד חיילים. אין מדובר בהבעת דעה גרידא אלא בהוספת נימוק המתיר להרוג חייל. 

הדברים שפרסם המשיב בפייסבוק מהווים עבירה של העלבת עובד ציבור. המדינה הוכיחה הן את המבחן התוכני וההסתברותי, באופן שהוכח כי הפרסום בפייסבוק מהווה עבירה של העלבת עובד ציבור ויש להרשיע את המשיב אף בעבירה זו. לא ניתן לקבוע כי היתה במקרה זה אכיפה בררנית. התיק יוחזר לביהמ"ש קמא על-מנת שיגזור את עונשו של המשיב.