פרסום ביקורת מרושעת אין בה כדי להטיל פגם או סילוף ביצירה הגלומה בדף העסקי של התובע בפייסבוק (פסק-דין, שלום הרצליה, השופט גלעד הס, 9.6.2020):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובע הוא רופא כללי ורופא שיניים. בשנת 2014 טיפל התובע בשינייה של הנתבעת. כעבור 4 שנים פרסמה הנתבעת, בדף הפייסבוק של מרפאת התובע, פוסט שלילי על שירותיו של התובע. הנתבעת פרסמה את הפוסט גם בפרופיל האישי שלה וכן באתר "עסקים עושים עסקים". בישיבת קדם משפט בתיק הסכימה הנתבעת כי דבריה מהווים "לשון הרע" לפי הגדרתם בחוק איסור לשון הרע וכן כי בוצע פרסום. בנוסף, ויתרה הנתבעת על טענות הגנה מכוח החוק וכן ביקשה להתנצל בפני התובע על הפרסומים. לפיכך נותר לדון רק בשאלת הנזק.

נפסק: בנסיבות המקרה ישנם טעמים לחומרא וטעמים לקולא. הפיצויים הראויים הם ברף המתון יחסית, בעיקר לאור הנכונות של הנתבעת לקחת אחריות ולהתנצל על דבריה. התובע הוא רופא מכובד ובפרט רופא שיניים בעל מוניטין חיובי יוצא דופן. המילים שפרסמה הנתבעת הן חמורות וקשות מאוד. מדובר בשילוב של פגיעה במוניטין האישי והפרטי של התובע וכן פגיעה במטה לחמו המקצועי. זירת הפרסום אף היא מצביעה על פגיעה ממשית בתובע. אכן, מצד אחד, מדובר בפרסום בפייסבוק - זירה אשר מראש הציבור מקנה לה אמינות פחותה מאשר כלי תקשורת רשמיים [ואכן מדובר בפוסט של בן אדם פרטי ולא בביקורת מקצועית]. עם זאת, אין מדובר רק בפרסום בעמוד האישי של הנתבעת, שאז ניתן היה לייחס לפרסום ממד אישי ופחות רציני, אלא שמדובר גם בפרסום בעמוד המקצועי של התובע עצמו וכן בעמוד מקצועי נוסף. הפרסום גרם סבל ועוגמת נפש רבה לתובע. 

למרות שהפוסט כולל מילים קשות וחמורות, אין מדובר במצב בו הנתבעת "התכוונה לפגוע בתובע", לפי סעיף 7א'(ג) לחוק. אין מדובר בהתנהגות זדונית של הנתבעת. קורא סביר המצוי בפלטפורמה המכונה 'רשת חברתית', מטיל מראש ספק באמינות ביקורת כזו או אחרת שנעשית במסגרתה. מצד שני, מדובר על פרסום שנעשה בדף העסקי של התובע, על ידי לקוחה המתארת לפרטים אירוע שלטענתה התרחש במציאות, וכאשר כתוצאה ממנו היא מגיעה למסקנה כי התובע הוא נוכל שיש להיזהר ממנו. יש לתת חשיבות של ממש לנכונותה של הנתבעת לחזור בה מדבריה ולפרסם התנצלות פומבית ואישית. מדובר בהתנצלות כנה ואמיתית של הנתבעת והנתבעת מבינה כי נקטה במילים פוגעות, שאינן ראויות. הנתבעת גם הסכימה להתנצל על כלל הפוסט, לרבות פרסום של פוסט התנצלות ומכתב לתובע. עם זאת, יש לזקוף לחובת הנתבעת את העובדה כי ההתנצלות נעשתה בשלב מתקדם יחסית של הדיון. התובע לא הוכיח נזק ממון בפועל, כאשר טען כי על הנתבעת לפצותו מכוח עוולת שקר מפגיע. הנתבעת תפצה את התובע ב-24,000 ש"ח. הנתבעת תישא בהוצאות מתונות בסך 3,000 ש"ח.

הנתבעת לא הפרה בעת הפרסום את הזכות המוסרית של התובע או כל זכות אחרת מכוח חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007. פרסום הביקורת, מרושעת ככל שתהיה, אין בה בכדי להטיל פגם או סילוף ביצירה הגלומה בדף העסקי של התובע, וזאת ברמה הנדרשת על מנת להוות פגיעה כמובנה בסעיף 46 לחוק זכות יוצרים.