המבקש השאיר בידי פייסבוק את כתובת המייל וקיבל על עצמו את כללי המקום כחבר, לרבות קבלת הודעות (החלטה, מחוזי חיפה, השופט רון שפירא):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות קריות מיום 15.3.2020 [ת"ק 75223-01-19], שדחה את תביעת המבקש כנגד המשיבות, בה טען כי פייסבוק שלחה 29 הודעות פרסומת ללא אישורו, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען עוד כי הודיע לפייסבוק, במכתבי התראה ובמייל חוזר, כי אינו מעוניין לקבל ממנה דברי פרסומת. ביהמ"ש קמא קבע, בין היתר, כי המבקש נרשם כמשתמש ברשת החברתית והקים בין 13-15 דפים וכי ברישומו ושימושו המתמשך בשירות קיבל את כללי השירות, לרבות הסכמה לקבלת הודעות. נקבע עוד כי התנהלות המבקש נגועה בחוסר תום לב.

נפסק: יש לדחות את הבקשה. אין בפסק-הדין של ביהמ"ש לתביעות קטנות פגם המצדיק התערבות או מתן רשות ערעור. עניין ההליך בחריג הקבוע בסעיף 30א(ג) לחוק התקשורת לדרישה לקבלת הסכמה מראש למשלוח דבר פרסומת – חריג שעניינו משלוח דבר פרסומת על ידי עוסק לנמען הנמנה על רשימת לקוחותיו [עניין לפיד - ע"א 534/17]. ביהמ"ש קמא בחן את טענות הצדדים בעניין זה ופסק לפי הדין בהתאם לנסיבות המקרה והראיות שהוצגו בפניו. יש להוסיף כי הכלל בדבר מתן רשות לערער על פסיקת בית משפט לתביעות קטנות הוא של צמצום. 

המבקש, לפי הודאתו, נרשם בשנת 2007 כמשתמש ברשת החברתית והקים דפים רבים. בצדק קבע ביהמ"ש קמא בכל הנוגע לפרטים הרלוונטיים שלא גולו על ידי המבקש, כי לא ניתן היה לבחון טענותיו לעומקן. המבקש השאיר בידי המשיבות פרטי התקשרות בעת שנרשם כמשתמש, כגון כתובת מייל. בעת רישומו כחבר פייסבוק, קיבל על עצמו את כללי המקום כחבר, לרבות קבלת הודעות. 

ביהמ"ש קמא התרשם כי המבקש התנהל בחוסר תום לב, לא ביצע פעולות פשוטות שיכל היה לבצע כדי להסירו מרשימת מקבלי ההודעות, והמשיך לאסוף הודעות כדי לבסס עילת תביעה. כל זאת תוך שהוא ממשיך ליהנות משירותים דומים שקיבל מהמשיבות. רושם זה, העולה מהאמור בפסק הדין, נתמך בראיות שהובאו בפני בית משפט קמא ומבסס את אי האמינות שטענותיו של המבקש יצרו אצל בית משפט קמא, שדחה את תביעתו. מדובר בהתרשמות מאמינות וכנות תובע שהוא גם עד וערכאת הערעור אינה מתערבת ככלל בקביעות מסוג אלו, אלא אם כן אין להן בסיס בחומר הראיות. אין זה המקרה. הבקשה נדחתה.