לאדם זכות לשם טוב, והוא איננו צריך לבקש מן האחר כי יכבד זכות זו וימנע מפגיעה בה (פסק-דין, שלום אשדוד, השופט יהודה ליבליין):
העובדות: התובעת טענה כי הנתבע עוול כלפיה בלשון הרע, שעה שהכפיש את שמה והשמיץ אותה בפרסומים רבים, חלקם בעלי אופי מיני, וזאת בפייסבוק ובאתרים "מלאכי טיים" ו"שמיל תקשורת מלאכי". הצדדים הם תושבי קריית מלאכי ושניהם פעילים ברשת, לרבות בנושאים פוליטיים. הנתבע לא הכחיש כי ביצע את הפרסומים, אך טען כי האמירות בהם אינן מקנות לתובעת זכות לסעד וכי חלק מהן כלל אינן מתייחסות לתובעת.
נפסק: אין מחלוקת כי פרסומי הנתבע בפייסבוק ובאתרי האינטרנט מהווים "פרסום" לפי סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. פרסום ברשת האינטרנט ובכלל זה בפייסבוק מהווה "פרסום" לצורך החוק [עניין שאול - ע"א 1239/19]. הנתבע לא חלק על העובדה כי בפרסומים צפו אנשים נוספים. היות ומדובר ב"דפים" בהם חברים אלפי אנשים ופוטנציאל החשיפה הוא רחב, אזי לפרסומים נחשפו מספר לא מבוטל של אנשים.
אשר לתוכן הפרסומים, אין כל קושי לקבוע כי הביטויים הנכללים בהם מהווים לשון הרע באופן אובייקטיבי. הנתבע התבטא כלפי התובעת בביטויי נאצה שונים ולא בחל גם באמירות ורמיזות שיש בהן משום ביזוי של התובעת בהיותן בעלות אופי מיני, שלא יכול להיות ספק שיש בהן כדי לפגוע בכבודה של התובעת כאישה. אין לקבל את טענת הנתבע כי בחלק מהפרסומים לא מצוין שם משפחה, לכן לא ניתן לקשור אותם לתובעת. מהראיות עולה באופן ברור כי הדברים מכוונים לתובעת.
חומרת הפרסומים, ובפרט האמירות בעלות האופי המיני הפוגעני, הן אמירות שהן "לשון הרע" במובהק. לכן, גם באיזון הנדרש מול חופש הביטוי, וגם על רקע העובדה שמדובר בהתנצחות בין הצדדים על רקע של מערכת בחירות פוליטית, יש לקבוע שאמירות אלה הן אמירות שהחוק קובע חבות בגינן, אלא אם יעלה בידי הנתבע להצביע על קיומה של הגנה ראויה. הנתבע לא הצביע על הגנה כאמור.
אין לקבל את טענת הנתבע כי ביצע את הפרסומים לאחר שהתובעת פרסמה תגובה לפרסום של בנו. לא היה דבר פוגעני בדבריה של התובעת. אין כל הגנה העומדת לנתבע בכך שהתובעת לא הקדימה פנייה אליו. לאדם זכות לשם טוב, והוא איננו צריך לבקש מן האחר כי יכבד זכות זו וימנע מפגיעה בזכותו. הנתבע הפנה למספר תגובות של התובעת שבהם ביטויי גנאי כלפיו. יש לתת לכך ביטוי בשיעור הפיצוי ביחס לפרסומי הנאצה, אך אין בכך כדי להוות משקל נגד לביטויים שנשאו אופי מיני. הנתבע יפצה את התובעת ב-50,000 ש"ח וכן יישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח.