אידקס מוסדות הלימוד לא הסיר את פרטי התובעת והעביר פניות למתחרים (פסק-דין, שלום ת"א, השופט עדי הדר):

העובדות: תביעה חוזית, טענה להפרת חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, ועוולות נוספות. התובעת, העוסקת בהכשרת מטפלים, טענה כי ביקשה לסיים את ההתקשרות עם הנתבעת, לרבות הסרת כל המידע הלימודי והעסקי מהפורטל של הנתבעת והחזרת המידע שהועבר לה. לטענת התובעת, לאחר מספר חודשים גילתה כי הנתבעת ממשיכה ומתחזה לתובעת, ומשתמשת בחומרים, במידע הלימודי ובסימנים המסחריים שלה, תוך שהיא מטעה את הצרכנים המעוניינים להגיע וללמוד אצל התובעת. הנתבעת, חברה המספקת שירותי פרסום ובבעלותה אינדקס מוסדות לימוד, טענה כי פרטי התובעת הוסרו מהאתר וכי גולש לא יכול להגיע אל פרטיה באמצעותו. לטענתה, התובעת לא הציגה כל ראיה לפיה הנתבעת התחזתה לתובעת.

נפסק: הנתבעת לא טענה כי הסירה תכנים של התובעת מהאתר, אלא טענה כי פעלה לביצוע ההסרה. ביהמ"ש אימץ את מסקנת המומחית מטעמו לפיה הנספחים שצירפה התובעת לכתב התביעה לא זויפו, או נשלפו כביכול מ"מטמון גוגל". גם אם הנתבעת פעלה להסרת הגישה לתובעת, התוצאה נגעה לדף הבית בלבד ולא מנעה גישה לדפים הפנימיים. הנתבעת לא הסירה את תכני התובעת מהאתר שלה, אלא ביצעה פעולה חלקית שמנעה גישה לדפי התובעת מתוך המנוע הפנימי של הנתבעת, אך לא ממנוע החיפוש של גוגל. הנתבעת חטאה גם באופן בו הציגה את התובעת לאחר הפסקת ההתקשרות. במספר מקרים בהם הושארו פרטים בדף הנחיתה של התובעת באתר הנתבעת, ענו לפניות אלה נציגי הנתבעת שהפנו למתחרי התובעת או לנציגי מתחרי התובעת.

בהעדר מענה מניח הדעת להשארת גישה לתוכן התובעת באתר הנתבעת, כאשר הנתבעת ערה לכך שהיא לא הסירה לחלוטין התוכן של התובעת, יש להביא בחשבון שיש לה שתי אפשרויות ליהנות מכך. נפח פעילות בגוגל ומאגר לקוחות שמחפשים את התובעת ובאמצעותם מכירת יותר לידים ללקוחותיה. המסקנה המתיישבת עם התנהלות הנתבעת היא שהיא ביצעה הסרה חלקית בכוונת מכוון ולא בתום לב. אין לקבל את טענת הנתבעת שעל התובעת היה לוודא שההסרה בוצעה, מרגע שאין מחלוקת שההתקשרות הסתיימה. קיים שיהוי רב בפניית התובעת לנתבעת לאחר גילוי ההפרה. השיהוי שנגוע בחוסר תום לב אינו הפעולה היחידה שגם התובעת חטאה בו בחוסר תום לב.

הסוד המסחרי של התובעת הוא שמות הלקוחות שמתעניינים בשירותי התובעת, שהגיעו לידיעת הנתבעת לאחר תום ההתקשרות והועברו למתחרה של התובעת. גם אם נגרם נזק, הרי מרגע שהתובעת השתהתה ללא הסבר סביר בטרם פנתה אל הנתבעת, אזי לא רק שלא הקטינה הנזק, היא גרמה במו ידיה להתמשכות הנזק. לכאורה היה מקום לדחות התביעה הנזיקית והתביעה להתעשרות שלא כדין. אולם התנהלות הנתבעת לקתה בחוסר תום לב, שמצדיק להעריך הנזק עקב אובדן לקוחות שביקשו את שירותי התובעת, והתעשרות הנתבעת מקניינה של התובעת, על דרך אומדנה, בסך של 25,000 ש"ח.