דחיית בקשה לסילוק ערעור על הסף, שעילתה צפייה בהחלטה באמצעות "נט המשפט" (החלטה, עבודה ארצי, הרשמת אפרת קוקה):

העובדות: בקשת המשיבה למחיקת הערעור על הסף, מחמת איחור בהגשתו. הערעור הוגש על פסק-דינו של ביה"ד האזורי לעבודה בת"א [סע"ש 27113-02-15], שדחה את תביעת המערער לסעדים שונים הנובעים מפיטוריו מעבודתו כמציל בחופי המשיבה. הבקשה התבססה על כך שהחלטה שנתקבלה לתיקון פסה"ד המקורי נצפתה על-ידי שני משתמשים ממשרד ב"כ המערער. המערער התנגד לבקשה וטען כי פסה"ד לא הומצא לו כדין.

נפסק: דין בקשת הסילוק להידחות. יש לקבל את הערעור לרישום. פסה"ד המקורי נשלח לב"כ המערער באמצעות 'הודעה באתר', שמשמעותה שליחת הודעה לתיבת הדוא"ל של ב"כ המערער, עם קישור לפסה"ד. אלא שב"כ המערער הגיש תצהיר של מתמחה ממשרדו, לפיו לא התקבלה בתיבת הדוא"ל של משרד ב"כ המערער הודעה על פסה"ד או קישור אליו. נוכח האמור בתצהיר לא ניתן לקבוע שבוצעה המצאה כדין של פסה"ד המקורי למערער. גם מעיון במערכת נט המשפט עולה ספק של ממש באשר להגעת ההודעה על פסה"ד המקורי לתיבת ב"כ המערער.

המערער לא כפר בהמצאת החלטת תיקון פסה"ד בדרך זו. סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט קובע כי יש לראות את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסה"ד לעניין הגשת ערעור. מכאן, שמניין הימים להגשת ערעור יחל מיום המצאת ההחלטה המורה על תיקון פסה"ד. אלא, שספק במקרה זה אם המצאת החלטת התיקון בלבד לב"כ המערער, ללא שצורף לה פסה"ד המתוקן, ובנסיבות בהן לא נעשתה המצאה כדין של פסה"ד המקורי, מתחילה את מרוץ הימים להגשת ערעור על פסה"ד.

אין מקום להחיל את כלל הידיעה על המערער. ביה"ד לא שוכנע כי מתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות את החלת 'כלל הידיעה' על המערער. לא חלף פרק זמן 'משמעותי' בין המועד האחרון להגשת הערעור בהתייחס ל'מועד הידיעה' לבין מועד הגשת הערעור בפועל; מאחר שלא הוכחה ידיעה ברורה וממשית של המערער אודות תוכנו של פסה"ד ומשום שלא הוכחה התנהגות דיונית חסרת תום לב מצד המערער או שימוש בלתי סביר בהליכי משפט על ידו. ממילא היה מקום להיעתר לבקשתו החלופית של המערערת להארכת מועד.