שידור סרטון של התובעים בכתבה על ביטול פסטיבל בשל סחר בסמים - אינו לשון הרע (פסק-דין, שלום חיפה, השופטת איילת הוך-טל):
העובדות: תביעת לשון הרע. התובעים הם זוג נשוי. הנתבע הוא תאגיד השידור הציבורי "כאן". עניין התביעה בכתבה שפורסמה בערוץ שעסקה בביטול הפסטיבל "דוף" עקב חשד לסחר בסמים. במסגרת הכתבה רואיין מארגן הפסטיבל ולאחר הראיון איתו הופיע סרטון של כ-6 שניות, בו נראים התובעים בצילום תקריב, יחד עם אפקט המקנה לצופה מצג של שכרון חושים. בעקבות פניית התובעים טושטשו פניהם בסרטון, שעדיין זמין לצפייה ב-YouTube.
נפסק: הוכח כי מתקיים פרסום ברשתות חברתיות ובאינטרנט אשר הגיע לעשרות אלפי צופים. התובעים טוענים כי אופן הפרסום והקשרו, בשים לב לדברים שנאמרו קודם לכן בכתבה, מוביל להצגתם כמעורבים בסחר בסמים. צפייה אובייקטיבית בסרטון בו מופיעים התובעים יוצרת מצג של שכרון חושים. אופן עריכתו מרחיק אותו מאוד מהאופן בו מוצגים התובעים בסרטון המקורי.
עם זאת, עריכת הסרטון לא בהכרח נעשתה על ידי הנתבע. בין אם נערך על ידי הנתבע ובין אם לאו, הצמדת הסרטון במתכונתו להתייחסות לביטול הפסטיבל עקב חשד לסחר בסמים, גורם לצופה הסביר לייחס לתובעים מעורבות בצריכה או סחר בסמים. הצגת אדם באופן הרומז לצופה הסביר כי הוא משתמש או סוחר בסמים, עונה על הגדרת "לשון הרע" בחוק.
יש ממש בעמדת הנתבע לפיה הסרטון הגיע אליו ביחד עם עוד סרטונים ממארגן הפסטיבל, עם אישור לעשות שימוש בהם. לנתבע או לכתב לא היתה סיבה לחשוב כי מדובר בסרטון שאינו קשור לפסטיבל או שאין רשות לעשות בו שימוש. נראה כי עריכת הסרטון בוצעה על ידי צלמת הסרטון ולא מטעם הנתבע. לכן, לא הוכחה פעולה יזומה של הנתבע שהובילה לקיום 'לשון הרע' כלפי התובעים.
הכתב והנתבע פעלו באופן מהיר והחלטי לטשטוש פני התובעים סמוך לאחר שהתקבלה הפנייה מטעם התובעים בנושא באופן שלמעשה מבטל את המשך תחולת הפרסום. גם התנהלות זו מעידה על תום ליבם של הנוגעים בדבר מטעם הנתבע. מתקיימת ההגנה לפי סעיף 15(1) לחוק איסור לשון הרע ואין מקום לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים.
באשר לטענות התובעים לפגיעה בפרטיות מכוח סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות - בחינת חומר הגלם שהציגו התובעים מעלה כי הסרטון הגולמי מהווה חלק מצילום קבוצתי בו השתתפו התובעים, היינו צילום ברשות הרבים כחלק מקבוצת אנשים. התובעים נתנו הסכמתם כי סרטון זה יופץ ברשות הרבים. אף אם לא נתנו הסכמתם לשידורו בכתבה, הרי שלנתבע לא היתה כל דרך לדעת על כך. הנתבע קיבלה את הסכמת מקור הכתבה לשימוש בסרטונים שהעביר לה ודי בכך. התביעה נדחתה. התובעים יישאו בהוצאות הנתבע בסך 3,500 ש"ח.