גם העליון סבור כי אין פסול בהפעלת מצלמות וידאו לשם אכיפת עבירות חניה (החלטה, ביהמ"ש העליון, השופט ג'ורג' קרא):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בת"א [עפמ"ק 50075-11-18], שקיבל את ערעור המשיבה על פסק דינו של ביהמ"ש לעניינים מקומיים בת"א [תיק חניה 72118789]. ביהמ"ש לעניינים מקומיים זיכה את המבקש לאחר שקבע כי המשיבה לא הייתה מוסמכת להפעיל את מצלמות הווידאו שהציבה לצורך אכיפת עבירות חניה, ופסל את הראיות שנאספו באמצעותן נגד המבקש, מאחר וקבע כי בזכות לפרטיות של עוברי אורח ניתן לפגוע רק כאשר יש הסמכה מפורשת וקונקרטית בחוק.

ביהמ"ש המחוזי הורה על ביטול הכרעת הדין, הרשיע את המבקש בעבירה והטיל עליו את הקנס המקורי בסך 250 ש"ח. נקבע כי מדובר ב-9 מצלמות וידאו נייחות וסטטיות שהציבה העירייה בצירי תנועה בעייתיים לצורך אכיפה יעילה של הסדרי החניה בהם; הצילומים מצולמים מרחוק וברזולוציה נמוכה כך שלא ניתן להבחין בפני אנשים ובזהותם והמצלמות מתעדות רק עבירות חניה וממוקמות לעבר תמרורים והחניות שלידם; התיעוד איננו מקושר למאגרי מידע למעט בסיס נתוני הרכב; סרטי הווידאו אינם נשמרים במאגר אלא לפרק זמן הדרוש לאכיפה ובקרה.

עוד נפסק כי פקחי החניה צופים בחדר הבקרה בזמן אמת בשידור ממצלמות הווידאו בימים ובשעות מסוימים בלבד ורק אז מתבצעת האכיפה באמצעות המצלמות. העירייה הודיעה לציבור טרם הפעלת המצלמות באתר האינטרנט ויש שילוט במקומות בהם הוצבו המצלמות המלמד על "אזור אכיפת חניה מוגברת באמצעים אלקטרוניים". לפיכך, נקבע כי אין פגיעה בפרטיות האזרחים, וגם אם יש פגיעה בפרטיות, היא מידתית ולתכלית ראויה. מכאן בקשת רשות הערעור.

נפסק: דין הבקשה להידחות. רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד, בהם הבקשה מעלה שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או משיקולי צדק או חשש שנגרם למבקש עיוות דין מהותי. בקשה זו איננה עומדת באמות מידה אלו היות שעיקר טענותיה נוגעות לנסיבותיו הפרטניות של המבקש ולא עולה חשש לעיוות דין כלפי המבקש ולא נמצאו שיקולי צדק המצדיקים את התערבות.

המבקש טוען כי הבקשה מעלה שאלות עקרוניות הנוגעות לזכות לפרטיות. אכן, הזכות לפרטיות היא זכות חוקתית שאין חולק על חשיבותה. עם זאת, הבקשה נוגעת לעניינו הפרטני של המבקש ולטענות לפגיעות קונקרטיות בו. הבקשה כוללת טענות ערעוריות על פסק הדין במחוזי ומהווה ניסיון פסול ל"מקצה שיפורים" על פסק הדין שניתן.

אין מקום להתערב בקביעות ביהמ"ש המחוזי באשר לאופן החנייה של המבקש במסגרת "גלגול שלישי". יתר על כן, ביהמ"ש המחוזי קבע כי אין פגיעה בפרטיות, וגם לו יש פגיעה בפרטיות, היא מידתית ולתכלית ראויה. המחוזי לא מצא לנכון לפסול את הראיה (הסרטון). על-בסיס קביעות אלו בעניין דברי המבקש בנוגע לאופן חנייתו וקבילות הסרטון, הורשע המבקש. מבלי להכריע בשאלת הסמכות ואופן השימוש בה שמעלה המבקש, הרי שאין עילה להתערב בקביעות אלו.

ביהמ"ש המחוזי העיר כי ספק רב אם הליך של תקיפה עקיפה כנגד תוקפו של חוזר משרד הפנים, במסגרת הליך פלילי – הייתה הולמת בנסיבות המקרה. תוצאת פסק דינו אינה מושתתת על הערה זו, כך שממילא לא נגרם למבקש עיוות דין בשל כך. בשולי הדברים, באופן עקרוני, אין מניעה שהשאלה האם אופן השימוש בסמכות להפעיל מצלמות לאכיפת עבירות חניה פוגע שלא כדין בזכות לפרטיות – תיבחן במסגרת תקיפה עקיפה בהליך פלילי ותוכרע בה לצורך אותו עניין.