מנהלת קבוצת פייסבוק תפצה את זוגלובק לאחר שפרסמה כי היא משתמשת ב"נוצות", "מקור של ציפור" ו"מיצי קיבה של תרנגולת" (פסק-דין, שלום ת"א, השופט אודי הקר):

העובדות: תביעת לשון הרע. התובעת היא חברה העוסקת בייצור ושיווק מוצרי מזון. הנתבעת מנהלת קבוצה לנשים ואמהות בפייסבוק המונה 4,000 משתתפים. עניין התביעה בפרסום של הנתבעת בקבוצת הפייסבוק שלטענת התובעת מייחס לה ייצור נקניקיות מחלקים בלתי ראויים למאכל. הנתבעת טענה, בין היתר, כי מדובר בתביעת השתקה וכי הפרסום מהווה ביקורת לגיטימית.

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה הקטן. פרסומיה של הנתבעת הם לשון הרע. פרסום המייחס לתובעת שימוש ב"נוצות", "מקור של ציפור" ו"מיצי קיבה של תרנגולת" משפיל את התובעת בעיני הבריות ועושה אותה מטרה לשנאה, לבוז וללעג. פרסום כאמור אף פוגע במשלח ידה. הנתבעת הוסיפה לפרסום תמונה של נקניקייה שבתוכה נוצה. מהקשר הפרסום ניתן להסיק כי הנקניקייה בצילום היא מתוצרת התובעת, שעה שמדובר בתמונת נקניקייה של יצרן אחר. 

פרסום הנתבעת בדף פייסבוק המופנה לקבוצה גדולה של אימהות, בוודאי מהווה "פרסום" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק איסור לשון הרע. גם פרסום בדרך של כתיבת "פוסט" ברשתות חברתיות מהווה "פרסום" כהגדרתו בחוק. גם פעולת "שיתוף" של פרסום שנעשה על ידי אחר ברשתות חברתיות מהווה "פרסום" לא כל שכן העתקת פרסום קיים וכתיבתו מחדש, תוך הוספת מלל נוסף ותמונה.

הפרסום אינו חוסה תחת הגנות החוק. אין לבכר במקרה זה את חופש הביטוי של הנתבעת על הזכות לשם טוב של התובעת, לעניין הפרסום מושא התביעה. הפרסומים אינם אמת ולנתבעת לא עומדת הגנת תום הלב. התובעת פרסמה לשון הרע מבלי שבדקה, עובר לפרסום, האם האמור בו אמת אם לאו. הפרסום נעשה בקבוצת הפייסבוק הסגורה אותה היא מנהלת ובה חברים כ-4,000 משתתפים. התובעת לא הצביעה על נזק ממוני ממשי שנגרם לה עקב הפרסום. 

פערי הכוחות בין הצדדים ברורים. התובעת, חברה מסחרית גדולה ומוכרת, בחרה להגיש תביעה זו נגד הנתבעת, ולא נגד המפרסמת המקורית של הפרסום, שכוחה רב יותר (מהיותה אשת תקשורת) ואף פנתה לנתבעת מיד לאחר הפרסום, באמצעות מי שהציג עצמו כגורם העובד עמה. בחירתה של התובעת לתבוע דווקא את הנתבעת מעוררת חשד כי בחרה לתבוע את הגורם "הקל" מבחינתה. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 3,000 ש"ח.