אורח המלון השתלח בפקידת הקבלה בפייסבוק ויפצה אותה על כך (פסק-דין, שלום אילת, השופט מרדכי לוי):

העובדות: התובעת היא פקידת קבלה במלון באילת. הנתבע הזמין מספר חדרים במלון עבורו ועבור בני משפחתו. הנתבע פרסם פוסט רחב בפייסבוק בגנות התובעת, לאחר שסירבה, לפי נהלי המלון, למסור חדר לחמו של הנתבע מבלי ששמו הופיע ברשימת מזמיני החדרים. התובעת טענה כי מדובר בפגיעה חמורה לפי חוק איסור לשון הרע. הנתבע טען כי מדובר בתאוות בצע וכי העלה את הפוסט כדי לשתף את חווייתו הרעה מהתהגות התובעת.

נפסק: הפרסומים כללו שני רכיבים: האחד, תמונה משובצת (פוטומונטג') של התובעת בצידה הימנית כאשר מולה יושב חמו של הנתבע בכיסא גלגלים. על התמונה, בה נראית התובעת עם חיוך קל, אל מול ישיבתו מעוררת הרחמים של החם, נכתבו דברי הנתבע על אודות התובעת. יש לתהות איך לא רעדה ידו של הנתבע בהעלותו את תמונת חמו בדרך בה הועלתה. יש בחוסר הרגישות שבהעלאת תמונה זו כדי להעיד על מידת הרצון של הנתבע לפגוע בתובעת אפילו בהעלאת תמונה מצערת זו של החם, שראוי היה לא להעלותה מלכתחילה.

די בכך כדי לראות בדברים הכתובים על גבי תמונה, שלא שיקפה את המציאות, כדי להעיד על כוונה לפגוע בשמה הטוב של התובעת. הכוונה נלמדת גם מכך שבכל פרק הזמן ששהו במלון ונהנו לא טרח הנתבע לפנות לאף גורם בצינורות המקובלים בתלונה או בהערה. אין מדובר בזוטי דברים או בדברים הנכתבים כדבר שבשגרה. הקלות של הפיכת הרשת, כיכר העיר הווירטואלית, למכשיר לבוא חשבון עם מי שנדמה לכותב שלא פעל כמצופה ממנו, ומבלי לתת לו הזדמנות להשיב על הדברים טרם פרסומם, תוך כדי ידיעה מוצקה שהפרסום אינו משקף הדברים כהווייתם, הופך את חופש הביטוי לחופש השיסוי והביזוי ולכך אין לתת את היד.

הדברים שפרסם הנתבע על התובעת אינם ביקורת על איכות שירות. לא מדובר בהבעת דעה. ייחוס תכונות אופי של רוע וחוסר אנושיות אינן הבעת דעה מקל וחומר בהקשר שהובאו על גבי התמונה המשובצת המייצרת אצל הקורא תחושת כבס כלפי אטימות וחוסר אנושיות, לכאורה, של התובעת כלפי החם חסר הישע, ונועדה בכוונת מכוון לפנות לרגשות המיידים של ציבור הגולשים ברשת החברתית, שיראו בתובעת ללא צלם אנוש, כפי שאכן קרה בתגוביות שהוצגו. חומרת המעשה היא בכך שהנתבע ידע או יכול היה לדעת שהפרסום שפרסם אינו נכון ואינו מדויק.

הנתבע בחר בפוסט הביקורת על התובעת במקום על המלון. הפוסט עונה להגדרת פרסום כנדרש בחוק. אין מדובר בפרסום מותר ולנתבע לא עומדות הגנות החוק. עצם החיבור ועריכת תמונה משובצת עולה כדי מעשה הנופל לגדרו של סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות שהרי ברור לחלוטין שמטרת יצירת התמונה המשובצת הייתה ליצירת הקשר בין מצוקתו של הישיש חסר הישע לבין אותה אישה רעה ולא אנושית – פקידת הקבלה. הנתבע פגע בפרטיותה של התובעת בכוונת מכוון תוך סילוף המציאות ומתוך מטרה לפגוע בתובעת. הנתבע יפצה את התובעת ב-45,000 ש"ח ויישא בהוצאות בסך 7,500 ש"ח.