אין לחייב צרכנים להתרוצץ על פני הגלובוס לשם תביעה (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת חדוה וינבאום וולצקי):

העובדות: בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות בת"א [ת"ק 67628-01-19], במסגרתו ניתן פס"ד במעמד צד אחד לטובת המשיב, על-יסוד התביעה בלבד, המורה למבקשת לשלם לו סך של 1,000 ש"ח. בתביעה נטען כי המבקשת הפרה את התחייבותה לספק למשיב חדר כפי שהזמין. עניין הבקשה בשאלה האם חברת בוקינג.קום ישראל הזמנות למלונות אונליין בע"מ מורשית לקבל כתבי בי-דין עבור המבקשת (חברה המאוגדת בהולנד). היינו, האם תביעת המשיב הומצאה כדין למבקשת באמצעות בוקינג ישראל?

נפסק: דין הבקשה להידחות. אין לקבל את הטענה כי החלטות ביהמ"ש קמא ניתנו במעמד צד אחד וללא שהיה למבקשת את יומה בביהמ"ש. דווקא טיעוני המבקשת תומכים בהסתמכות על ההחלטה שניתנה בעניין בן זאב [ע"ר 59443-03-19 - במסגרתו נפסק כי המצאת כתבי טענות לבוקינג ישראל כמוה כהמצאה למבקשת] ולא על ההחלטה בעניין חוטה [ת"צ 19529-06-14]. הזמנים השתנו מאז שנדון עניין חוטה. מדובר ב-5 שנים שבהן השימוש באתרי הזמנות נעשה נפוץ הרבה יותר. ככל שחברה זרה מבקשת לקיים יחסי מסחר עם שווקים במדינות אחרות, היא חייבת להביא בחשבון שהיא עשויה להיתבע באותה מדינה לה היא משווקת ושעם פרטיה היא מקיימת עסקי מסחר.

הרעיון לפיו אין לחייב צרכנים להתרוצץ על פני הגלובוס לשם תביעה, רק מחמת שהיצרן או ספק השירות הוא נתין / חברה זרה, כבר נטוע היטב בפסיקה מזה שנים. בעניין בן זאב נקבע כי המערער שם עמד בנטל להוכיח כי נתקיימו בבוקינג ישראל התנאים לראות בה מורשה של המבקשת. המבקשת לא מצאה לנכון להתייצב להעיד ולהוכיח כי הממצאים העובדתיים בעניין בן זאב השתנו. ההנחה היא שאותם ממצאים שרירים וקיימים היו גם בעת הזמנים הרלוונטיים לביצוע ההזמנה במקרה זה. לא נפל כל פגם בקביעת ביהמ"ש קמא עת מצא לקבוע כי בוקינג ישראל היא מורשית לקבלת כתבי בי-דין של המבקשת.