שימושו המתמשך של התובע בפייסבוק מעיד כי קיבל את תנאיה, לרבות הסכמה לקבלת הודעות (פסק-דין, תביעות קטנות קריות, הרשמת יונת הברפלד-אברהם): 

העובדות: התובע טען כי פייסבוק שלחה לו 29 הודעות פרסומת, למרות שלא אישר זאת מאז רישומו לפייסבוק בשנת 2007, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. התובע טען עוד כי הודיע לפייסבוק, במכתבי התראה ובמייל חוזר, כי אינו מעוניין לקבל ממנה דברי פרסומת.

פייסבוק טענה כי התובע הסכים לקבל התראות ועדכונים, וזאת עבור כל אחד מ-8 הדפים שהוא מנהל בשירות. בנוסף, פייסבוק טענה כי ההודעות אינן דבר פרסומת וכי התובע קיבל הסבר כיצד להפסיק את קבלת ההודעות, אך הוא בחר שלא לשנות את הגדרת ההתראות בחשבונותיו.

נפסק: דין התביעה להידחות. התובע הודה כי נרשם ב-2007 כמשתמש ברשת החברתית וכי הקים בין 13-15 דפים. היה מקום כי התובע יפרט בתביעתו את מלוא המועדים והעובדות הרלבנטיות. בעת שנרשם, התובע השאיר לפייסבוק פרטי התקשרות, כגון כתובת מייל. יפה לעניין זה ההכרעה בעניין קסטרו [ע"א 2526-12-17] -  רישום כחבר מועדון, כפי שהיה במקרה של קסטרו, אינו שונה מרישום כחבר בפייסבוק. בשני המקרים המבקש להיות חבר (מועדון או פייסבוק) מקבל על עצמו את כללי המקום כחבר, לרבות קבלת הודעות.

התובע טען כי היה על פייסבוק להציג את התקנון משנת 2007, ממנו ניתן ללמוד כי הסכים לקבל תוכן פרסומי, אולם הנטל מוטל למעשה על התובע, היות ואין מחלוקת כי נרשם כחבר בפייסבוק. יש חשיבות לפרט מתי הוקמו הדפים שמנהל התובע, היות ואם החלה פייסבוק לשלוח את ההודעות רק סמוך להקמת הדפים, ייתכן ויש בשינוי ההתנהלות של התובע כדי לשלוח אליו את ההודעות, לגביהן הוא טוען כי הן פרסומיות. התובע הסכים לתנאי השימוש בפייסבוק לפחות בשנת 2007. משעשה כן, מוטל עליו להוכיח כי לא הסכים לקבלת ההודעות. כך נקבע בעניין קסטרו. התובע לא עשה כן.  

שימושו המתמשך של התובע בשירותי פייסבוק, לרבות שימושו בכלי לגביו נשלחו אליו ההודעות, יש בו כדי להוות הסכמה לקבלת אותן ההודעות. ברגע שהתקשר התובע עם פייסבוק ב-2007, ולאחר מכן החל לקבל הודעות או כל מידע אחר שלא מצא כן בעיניו, יכול היה למחוק את חשבונותיו. התובע לא עשה כן והמשיך להשתמש בשירותי פייסבוק. בעשותו כן, קיבל עליו את תנאיה.

התנהלות התובע כולה נגועה בחוסר תום לב. התובע ביקש להיות חבר בפייסבוק. פרטיו הגיעו לפייסבוק עקב כך. לאורך שנים ארוכות מנהל התובע מספר רב של דפים בפייסבוק, נהנה מהשירות אותו היא מעניקה, גם באופן אישי וגם באופן עיסקי. התובע משתמש בכלים שמעניקה פייסבוק לחבריה ובמקביל מגיש תביעה על כי פייסבוק מעדכנת אותו בדבר הכלים אותם היא מעניקה שיכולים לסייע לו בעבודתו. אין מדובר במקרה בו החל אדם לקבל הודעות ספאם מבלי שיש לו כלל היכרות עם מי ששלח. 

התובע אינו חבר פייסבוק רגיל. הוא פעיל עסקית ואישית, מקדם תכנים בתשלום והיה עליו לפרט מה בדיוק הוא עושה ומה נדרש ממנו בכל פעם בו הוא מקדם תוכן שיווקי. ייתכן והתובע הסתיר מידע זה ויש לקבל את טענת הנתבעות כי מי שמקדם תכנים בתשלום מאשרר בכל פעם את תקנון פייסבוק. על התובע היה פשוט ללחוץ על "הסר", כאשר במייל שנשלח לתובע נרשם מפורשות כי אין להשיב למייל. למרות זאת, התובע בחר לשלוח מכתב התראה וגם אז קיבל מכתב מפורט מאוד ממנו ניתן ללמוד כיצד, בקלות, ניתן לגרום לכך כי ההודעות יפסיקו להישלח. התובע בחר שלא לעשות כן.

התובע אסף עוד ועוד הודעות, תיעד כביכול ניסיונות הסרה, ביודעו כי משלוח התשובות נשלח למייל אליו לא ניתן להשיב ותוך התעלמות מוחלטת מהפתרון הפשוט שניתן לו להסיר את משלוח ההודעות. הנתבעת עמדה בתנאי סעיף 30א(ג) לחוק ולכן לא הפרה את חובתה לפי חוק התקשורת. ממילא, ההודעות שנשלחו לתובע אינן דבר פרסומת, אלא הודעות שירות. מדובר בהודעות המותאמות לתובע לאור פעילותו בפייסבוק. גם לו היו מתקבלות טענות התובע, לא היה מקום לפסוק פיצוי כלשהו. תביעות שנועדו לצבירת הון נוגדות את מטרת החוק. התובע ישלם לנתבעות שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ש"ח.