יחסי שכנות עכורים הובילו לפרסומים משמיצים (פסק-דין, שלום חדרה, השופטת הדסה אסיף):

העובדות: תביעה ותביעה שכנגד שעילתן לשון הרע ועילות נוספות, שמקורן במערכת יחסים עכורה בין שכנים. התובעים הם בעל ואישה שהתגוררו ביישוב "שקד". הנתבעות 1-2 הן בנות זוג שהתגורר בשכנות לתובעים והנתבעת 3 היא חברתן, אף היא תושבת שקד. התובעים טענו כי לאחר חיפוש משטרתי שנערך בבית הנתבעות 1-2, החלו האחרונות לפרסם לשון הרע על התובעים, בין היתר בפייסבוק ובמכתב, משום שסברו כי התובעים הם ש"הלשינו" עליהן למשטרה.

הנתבעות טענו כי מדובר בתביעת סרק שהוגשה כחלק מרדיפה אישית של התובעים, שתכליתה להלך אימים על הנתבעות, בין היתר בשל היותן זוג חד-מיני. עוד נטען כי אין בחלק מהפרסומים כדי לזהות את התובעים וכן כי חלקם נכתבו בשיחה פרטית בין הנתבעות 2 ו-3. בנוסף, נטען כי אין בפרסומים לשון הרע וכי מדובר בזוטי דברים. התביעה שכנגד הוגשה בעילת לשון הרע ועילות נוספות, כאשר לטענת הנתבעות, התובעים נהגו כלפיהן בהתנהגות מטרידה ומאיימת, הכוללת רדיפה אישית ושיטתית. התובעים הכחישו את הדברים.

נפסק: יש בפרסומים לשון הרע נגד התובעים, לרבות בפרסום הראשון - המכתב ששלחו הנתבעות 1-2 להנהלת מועצת יש"ע. הפרסום השני הוא פרסום בפייסבוק, שאת חלקו כתבה הנתבעת 2 ואת חלקו הנתבעת 3. שמם של התובעים אינו מופיע בפרסום זה. יש בדברים שכתבה הנתבעת 3 משום לשון הרע, אך לא בדברים שכתבה הנתבעת 2. יש לדחות את טענת הנתבעות כי אין מדובר בלשון הרע משום שאת הפרסומים כתבו בשיח אישי ביניהן. מדובר בטענה מיתממת, משום שידוע שפרסום בפייסבוק אינו יכול להיות אישי שעה שנחשפים אליו או שעלולים להיחשף אליו מספר רב של אנשים. גם הפרסום השלישי, שביצעה הנתבעת 3 בפייסבוק, מהווה לשון הרע. יסוד ה"פרסום" מתקיים ביחס לשלושת הפרסומים.

לא עומדת לנתבעות הגנת אמת בפרסום וממילא אין בדברים עניין ציבורי. אף לא חלה על הפרסומים אחת ההגנות הקבועות בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. אין מדובר בזוטי דברים. כל אחת מהנתבעות תפצה את התובעים ב-5,000 ש"ח. באשר לתביעה שכנגד, נפסק כי המכתב ששלחו התובעים למקום עבודתה של הנתבעת 2 מהווה לשון הרע כלפי כל הנתבעות. לעומת זאת, הנתבעות לא הוכיחו את תביעתן לפגיעה בפרטיות (טענו כי התובעים נהגו לבלוש אחריהן), הטרדה מינית, מטרד והטרדה. התקבלה התביעה שכנגד גם בעילת הגזל, בשל חלקי ברזל שנטלו התובעים מהנתבעות. התובעים ישלמו לכל אחת מהנתבעות 5,000 ש"ח וכן ישלמו לנתבעות 1-2 סכום נוסף של 492 ש"ח. כל צד יישא בהוצאותיו.