התקבלה בקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי 'חוק הספאם' נגד חברת לשיווק וייצור תכשיטים שלא קיבלה הסכמה מנמעני ההודעות (החלטה, מחוזי ת"א, השופטת אסתר נחליאלי חיאט):

העובדות: בקשת המבקשת לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיבות - חברה שעיסוקה ייצור ושיווק תכשיטים (לה חנות אחת בת"א) ומנהלת החברה. בבקשת האישור נטען כי המשיבות שיגרו תוכן פרסומי ללא הסכמה, בניגוד להוראות "חוק הספאם" (סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982), והמשיכו במשלוח חרף בקשת הסרה שנשלחה. המשיבות טענו, בין היתר, כי ממשק החברה עם לקוחות הקצה של המוצרים הוא מזערי והסבירו כיצד נקלטות רשומות לרשימת התפוצה של החברה. המשיבות טענו, בין היתר, כי הסכמת הנמענים למסור למשיבה 1 פרטים מלמדת על הסכמתם ליצירת קשר עמם.

נפסק: יש לאשר את התובענה הייצוגית. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקיומה של עילת תביעה לפי פריט 12 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות (תביעה נגד מפרסם לפי סעיף 30א לחוק התקשורת). המבקשת הניחה תשתית מספקת לקיומה של עילת תביעה אישית לפי סעיף 4(א) לחוק, בעניין משלוח המסרונים למכשיר הנייד של המבקשת.  

התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה. מהראיות שהוצגו עולה כי רשימת הנמענים אליהם נשלחו דברי הפרסומת של המשיבה אינה "רשימה מסודרת", וכחלק מהראיות לא הוצגו הסכמות מפורשות של הנמענים לקבל דברי פרסומת מהמשיבה, כמתחייב מהחוק. העובדה שהנתבע אינו מסוגל להראות כי ההסכמה ניתנה לו נוכח קושי טכני כזה או אחר אינה יכולה לשמש לו כטענת הגנה. התרשמות ביהמ"ש היא כי אין מדובר בתקלה נקודתית, אלא באי-הפנה של הוראות חוק התקשורת.

הדרך האגבית בה מצרפת המשיבה נמענים לרשימת התפוצה אינה מתיישבת עם תכלית החוק. הדרך שתיארה המשיבה, בין שמדובר בדרך של קבלת הסכמה בעל פה, ככל שהיתה, ובין שמדובר בצירוף אדם לרשימת התפוצה לאחר שמילא פרטיו בגלויה, שכאמור עולה כי לאו דווקא נועדה לבטא הסכמה לקבלת דברי פרסום, אינה מתיישבת עם הוראות הדין שכן לא הובאו ראיות לקבלת הסכמה, ממילא לא הסכמה מפורשת של הנמען לקבל דבר פרסומת.

צירוף לקוחות לרשימת הדיוור של המשיבה, ללא קבלת הסכמה מפורשת, היא שאלה עובדתית ומשפטית המשותפת לכלל הנמענים שקבלו מהמשיבה דברי פרסומת ללא שנתנו הסכמתם המפורשת לכך. יש אפשרות סבירה שהשאלה תוכרע לטובת חברי הקבוצה, הם הנמענים של המשיבה המקבלים ממנה דברי פרסומת. יש אפשרות סבירה כי יִקָבַע בתובענה שנגרם לחברי הקבוצה נזק לא ממוני. המבקשת גם הניחה תשתית עובדתית לכאורית לכך שהמשיבה הפרה את חוק התקשורת בכל הנוגע לאפשרות ההסרה מרשימת התפוצה. ביהמ"ש אף סבור כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין.