לא כל תביעה שכוללת ביצוע פעולה באינטרנט ניתן להגיש לכל בית משפט (החלטה, שלום חיפה, השופטת סיגלית מצא):

העובדות: בקשת הנתבעת להעביר את הדיון לבית משפט השלום במחוז ת"א. התובעת, חברה מטורקיה, עוסקת בייצור ושיווק מוצרי פלסטיק חד-פעמיים. הנתבעת עוסקת בייבוא מוצרים מסוג זה והזמינה מהתובעת סחורה מעת לעת. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת מסחרית מושא התביעה. הנתבעת טענה כי ביהמ"ש בחיפה נעדר סמכות לדון בתביעה וכי יש להעבירה לביהמ"ש בת"א, שבאזור שיפוטו מצוי עסקה של הנתבעת - וזאת לפי החלופה שבתקנה 3(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. התובעת טענה כי הסמכות מסורה לביהמ"ש אליו הוגשה התביעה משום שההזמנה בוצעה באינטרנט. 

נפסק: דין הבקשה להתקבל. מדובר בתביעה חוזית לתשלום תמורה בגין סחורה שהזמינה הנתבעת מהתובעת. אין בכך שההזמנה בוצעה באמצעות מייל בכדי להפוך את ההסכם לכזה שמקום כריתתו או מקום קיומו בלתי מוגדרים. אכן נקבע כי תביעות שעילתן פרסום לשון הרע באינטרנט ניתן להגיש לכל מחוזות השיפוט בארץ, אולם אין משמעות הדבר כי בכל תביעה שעילתה כוללת פעולה שבוצעה באמצעות האינטרנט מוקנית סמכות מקומית לכל מחוזות השיפוט. 

העובדות המקנות את סמכותו המקומית של ביהמ"ש לדון בתביעה צריכות להיכלל בכתב התביעה. התובעת לא הצביעה בכתב תביעתה או בתגובתה לבקשה על חלופה המקנה לביהמ"ש בחיפה סמכות מקומית לדון בתביעה. בנוסף, כאשר מדובר בתביעה שעילתה הסכם שנכרת באמצעות הדואר או אמצעים אלקטרוניים אחרים – מקום יצירת ההתחייבות הוא מקום הקיבול. מקום יצירת ההתחייבות הוא טורקיה, בה בוצע קיבול של ההצעה. מקום עסקה של הנתבעת ומקום המסירה המיועד של הנכס הוא מקום עסקה של הנתבעת, במחוז ת"א. משכך, מסורה הסמכות המקומית לדון בתביעה לבית משפט השלום שבמחוז תל אביב.