הפיצוי לכל הודעה מפרה הופחת ל-100 ש"ח בשל חוסר תום ליבו של התובע (פסק-דין, תביעות קטנות י-ם, הרשם בנימין בן סימון):

העובדות: התובע, שהזמין מוצרים מאתר האינטרנט של הנתבעת, טען כי הנתבעת שלחה לו 38 הודעות דוא"ל פרסומיות, תוך הפרה של סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, למרות ששלח 4 בקשות הסרה. הנתבעת הדגישה כי התובע נרשם לאתר באמצעות כתובת דוא"ל שניה לצורך קבלת דברי פרסומת וכי שלחה הודעות לכתובת זו כפי שנתבקשה. 

נפסק: דין התביעה להתקבל בחלקה. הנתבעת לא הצליחה לסתור את החזקה שלפחות אחת מבין שלוש הודעות הדוא"ל ששלח התובע הגיעה ליעדה. ניסיון החיים מלמד כי הודעת דוא"ל תגיע ליעדה [עניין שופמיינד - ע"א 2207-10-18]. התובע שלח ארבע הודעות הסרה שהנתבעת טענה שלא קיבלה. לכן על הנתבעת הנטל להוכיח כי לא קיבלה אותן [עניין מנדנך - ת"צ 4818-07-10]. הנתבעת הסבירה כיצד יכול היה התובע לשלוח הודעות מבלי שיגיעו ליעדן, בדרכים שונות, אך לא הוכיחה בבדל ראיה כי התובע שלח את בקשות ההסרה בדרכים הללו.

משכך יש לדחות את טענת הנתבעת כי הודעות ההסרה לא הגיעו אליה לחלוטין. אף אם היתה מתקבלת טענת הנתבעת, הרי שהדבר נובע מהגדרות שגויות של תיבת הדואר שלה, או של השרתים שבהם היא נעזרת, ומשכך חדלה והפרה את הוראות חוק הספאם. מנגד, יש בהתנהלות התובע מול הנתבעת חוסר תום לב במשלוח הודעות הסרה ולכן יוקטנו הפיצויים המגיעים לו. בין היתר, אין היגיון בכך שהתובע ביקש כי הנתבעת תפסיק לשלוח לו הודעות פרסומת, כאשר הוא נרשם לאתר יום למחרת לשם קבלת הודעות פרסומיות, הימנעותו מלחיצה על לחצן "הסר" ועוד.

הפיצוי יועמד על סך של 100 ש"ח עבור כל הודעה שנשלחה לתובע וסה"כ 3,800 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 1,200 ש"ח.