התובעת פעלה בחוסר תום לב ובחרה בדרכי פעולה לא יעילות להסרה משום שרצתה שהנתבעת תמשיך לשלוח לה דברי פרסומת כדי שתוכל לתבוע פיצויים (פסק-דין, שלום פ"ת, השופטת עדנה יוסף-קוזין):

העובדות: התובעת טענה כי הנתבעים שלחו לה הודעות פרסומת בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982. הנתבעת היא מפעילת האתר "קליקה" והנתבע היה מנהלה. התובעת טענה כי לא נתנה את הסכמתה למשלוח ההודעות וכן כי הודעות ההסרה ששלחה לא נענו. הנתבעים טענו כי התובעת הצטרפה לרשימת התפוצה ביוזמתה באמצעות רישום לאתר הנתבעת וכי לא טרחה להשתמש במנגנון ההסרה בגוף ההודעות.

נפסק: הודעות הפרסומת שנשלחו לתובעת מהווים "דבר פרסומת" לפי החוק. הליך הרישום לאתר הנתבעת הוא דו-שלבי. תחילה, רישום כתובת הדוא"ל באתר. לאחר מכן, לחיצה על קישור בהודעה שנשלחת לכתובת האישית, המהווה אישור הצטרפות לרשימת התפוצה. הנתבע שלט בתהליך, בכללים, בדרך איסוף הנתונים ובדרכי הרישום וההפקה של פלט הנתונים. התובעת לא הביאה כל ראיה שייש בה לעורר חשש שהשאילתה זויפה או שפלט הנתונים לא משקף את איסוף הנתונים שמבצעת הנתבעת. 

הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח כי התובעת נרשמה לאתר מיוזמתה והסכימה לקבל דברי פרסומת כשמסרה את כתובת הדוא"ל. גם גם במקרה שבו התובעת לא הייתה נותנת הסכמתה לקבלת דברי פרסומת, לא הייתה לנתבעת מניעה לשלוח לתובעת את דברי הפרסומת לאור סעיף 30א(ג) לחוק. בתחתית דברי הפרסומת ששלחה הנתבעת צורף קישור שדרכו ניתן היה לשלוח הודעת סירוב. בנסיבות בהן התובעת שלחה את הודעות ההסרה שלה לכתובת בשם "no reply", שאין להשיב אליה, ניתן לקבוע כי הודעות ההסרה של התובעת לא הגיעו לנתבעת. 

לא ניתן לקבוע שהנתבעת לא עמדה בהוראות החוק רק מהטעם שכתובתה לא הייתה מעודכנת באתר. הנתבעת כללה בדברי הפרסומת דרך פשוטה וקלה להסרה מרשימות התפוצה ולמשלוח הודעות סירוב. התובעת טענה כי היא הייתה רשאית לא לשלוח הודעת סירוב על ידי לחיצה על קישור משום שיש בכך חשש לחשיפת המחשב לנוזקה. בנסיבות המקרה הטענה אינה משכנעת, משום שהתובעת נרשמה לאתר הנתבעת לקבלת הודעות, והנתבעת הייתה מוכרת לתובעת ושלחה לה הודעות במשך שנים. דברי הפרסומת נשלחו מגורם מוכר לתובעת. לכן, לא סביר שהתובעת תחשוש מנוזקה בלחיצה על קישור ממקור זה. 

לאור התנהלות התובעת ולאור פגמי המהימנות המהותיים בטענותיה ובעדותה, לא ניתן להימנע מהמסקנה שהתובעת פעלה בחוסר תום לב. היא בחרה בדרכי פעולה לא יעילות להסרתה משום שרצונה האמתי היה שהנתבעת תמשיך לשלוח לה דברי פרסומת כדי שהיא תוכל לתבוע פיצויים. בנסיבות אלה, לאור תכליתם ההרתעתית של הפיצויים לפי החוק, בנסיבות שבהן אין צורך להרתיע את הנתבעת לאור התנהלותה האחראית, ובמסגרת שיקול הדעת הנתון לבית המשפט פסיקת הפיצויים, אין הצדקה לחיוב הנתבעת בפיצויים. התביעה נדחתה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.