האם ניתן לקבל צו איכון למכשיר טלפון של צד שלישי שהיה עד לתאונת דרכים? (פסק-דין, מחוזי ת"א, השופטת חדוה וינבאום וולצקי):

העובדות: בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש השלום בת"א [ת"א 13946-03-18] שדחה את בקשת המבקשים (קרנית) לתת צו איכון למכשיר טלפון נייד של צד ג' שנטען כי היה עד לתאונה. מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו למשיב, לטענתו, כאשר עמד לצד הכביש ואבן עפה כתוצאה מרכב חולף. בין ראיות המשיב לעניין החבות הוגש תצהיר של בן-דודו שהיה עד לאירוע.

ביהמ"ש השלום דחה את בקשת קרנית לאיכון המכשיר הסלולרי של העד, בנימוק כי אין מדובר בבעל דין וכי ללא הסכמתו לא ניתן לפגוע בפרטיותו על-ידי מתן הצו. ביהמ"ש ציין כי יינתן צו לו תיערך פנייה לעד וזה ייתן את הסכמתו. מכאן הבקשה. קרנית טוענת בבקשתה כי היא גוף האמון על כספי ציבור וכי קבלת צו האיכון היא הדרך היחידה לאושש או לשלול את טענות המשיב. המשיב טען כי מדובר בפגיעה בפרטיות שאין לה מקום.

נפסק: יש לדחות את הבקשה. החלטת ביהמ"ש קמא מאזנת נכון בין האינטרסים השונים של הצדדים. מחד גיסא, לא היה נכון להפר את זכותו של אדם שאינו צד להליך, לפרטיותו, אך מנגד ראוי לפנות אליו ולקבל עמדתו. אין חולק כי לקרנית ישנו קושי ראייתי בתיק וכן כי יש להקפיד על שמירה על כספי ציבור שקרנית אמונה עליהם. אלא שמנגד לא ניתן בשם שני אלה להפר ברגל גסה זכויות יסוד כמו הזכות לפרטיות של אדם שכל "חטאו" שהיה במקום עם בן-דודו.

ניתן להניח בסבירות גבוהה שאם מצא בן-הדוד לסייע למשיב ולשמש עד שלו לצורך הוכחת תביעתו, יסכים גם לאיכון מכשיר הטלפון הנייד שלו, בתנאים שישמרו על כך שפרטיותו לא תיפגע למעלה מן הצורך. אם יסרב תוכל קרנית במסגרת החקירה הנגדית לברר מה טעם נתן לסירובו זה וביהמ"ש יוכל לשקול את הדברים בבואו לבחון את הראיות שיוצגו בפניו והאם הרים המשיב את נטל הראיה להוכחת תביעתו.