מסעדת ההמבורגרים פגעה בפרטיות המלצרית כשהשתמשה בתמונתה באפליקציה מסחרית. העובדה שהתובעת היא אדם אנונימי ולא ידוענית אינה מעלה או מורידה לעצם הפגיעה בפרטיותה (פסק-דין, שלום רחובות, הרשם אייל דוד):

העובדות: התובעת עבדה כמלצרית במסעדת ההמבורגרים של הנתבעת. לטענתה, הנתבעת פגעה בפרטיותה שעה שהשתמשה בתמונתה כתמונת רקע מרכזית ביישומון המיועד לקידום עסקיה. התובעת נראית בתמונה כשהיא מוזגת בירה כאשר חולצתה החליקה וחשפה את כתפה. התובעת טענה כי מעולם לא הסכימה לשימוש בצילומיה. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובעת ידעה היטב כי היא מצולמת, במסגרת צילומים מקצועיים שנערכו במסעדה, וכי הסכימה לכך.

נפסק: מעדות התובעת עולה כי צילומיה במסעדה נעשו בידיעתה ובהסכמתה המלאה. היא הייתה מודעת לכך שהצילומים במסעדה נעשים על ידי צלם מקצועי ואף שיתפה עמו פעולה. זאת, בניגוד לנטען בכתב התביעה. יחד עם זאת, יש לדחות את טענת הנתבעת כי יש לראות בכך הסכמה במשתמע לשימוש בצילומי התובעת לצורך פרסום המסעדה ברבים, וזאת, אף ללא קבלת תמורה כלשהיא בגין הפרסום.

הייתה מוטלת חובה על הנתבעת לוודא היטב כי כל העובדים אכן מסכימים הן להשתתפותם בצילומים והן לשימוש בצילומים ברבים לצורך קידום עסקי הנתבעת. ניתן היה לעשות זאת בנקל, באמצעות החתמת העובדים על אישור מפורש לשימוש בצילומיהם באמצעי המדיה השונים, דבר שלא נעשה.

התובעת אינה זכאית לפיצוי מכוח סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות. אין בתמונת התובעת ביישומון כדי להשפיל או לבזות את התובעת. אין זה חריג לראות ברחוב נשים וגברים לבושים בגופיות, חולצות או בגדים עליונים אחרים החושפים את כתפיהם/הן. גם עצם פרסום התמונה כדי לפרסם את עסקיה של מסעדה מכובדת אין בו כדי לבזות או להשפיל את התובעת. 

התובעת זכאית לפיצוי בגין הפגיעה בפרטיותה לפי סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות, האוסר "שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח". זאת, גם כאשר לא מדובר באישיות ציבורית או ידועה. העובדה שהתובעת היא אדם אנונימי ולא ידוענית אינה מעלה או מורידה לעצם הפגיעה בפרטיותה. די בכך שהתמונה פורסמה באתר מסחרי שמטרתו הפקת רווח עבור הנתבעת כדי לעמוד בתנאי הסעיף.

לצורך בחינת עוצמת הפגיעה בתובעת, יש לקחת בחשבון כי לאחר שנודע לה על פרסום תמונתה ביישומון היא לא פנתה באופן מידי לנתבעת בדרישה להסרת תמונתה מהיישומון. השיהוי של מספר חודשים בין מועד הידיעה לבין מועד הגשת התביעה, מעיד על כך שהתובעת לא ראתה בהסרת הפרסום כדבר הטעון טיפול מיידי. מנגד, מנהל הנתבעת לא הציג נימוק משכנע לכך שכמסעדן וותיק ומנוסה, לא טרח לקבל מהתובעת אישור מפורש בכתב על הסכמתה לשימוש בתמונותיה. התובעת תפצה את הנתבעת ב-15,350 ש"ח, החזר אגרה ותשלום שכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,250 ש"ח.