התנהלות התובע שחיפש הודעות ישנות ונשכחות, שבזמנו לא היה בהן כדי לגרום לו לפעול להסרתו מהתפוצה, מעידה על חוסר תום לב (פסק-דין, שלום ת"א, השופטת דלית ורד):

העובדות: התובע טען כי הנתבעת שלחה לו 178 הודעות "ספאם" בדוא"ל, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, ללא הסכמתו ומבלי שהופיעה המילה "פרסומת". הנתבעת טענה כי התובע נתן את הסכמתו למשלוח ההודעות עת השלים טופס מקוון וכי הודעותיה כוללות מנגנון הסרה.

נפסק: אין חולק כי הנתבעת היא "מפרסם" לפי החוק. ההודעות כוללות מידע הנוגע לפעילות ספורטיבית ואורח חיים בריא, אך גם מידע והמלצות בנוגע לקורסים, חוגים ופעילות שונה של המכון. ההודעות נועדו לעודד הוצאת כספים ולכן הן בגדר "פרסומת". יש לקבוע כי התובע הסכים לקבלת הדיוורים מהנתבעת ולכן ההודעות נשלחו לפי בקשתו ולא בניגוד לרצונו. כל ההודעות חסרות את המילה "פרסומת", בניגוד להוראות סעיף 30א(ה)(1)(א) לחוק. התנהלות התובע שיגע וחיפש הודעות ישנות ונשכחות, שבזמנו לא היה בהן כדי לגרום לו לפעול להסרתו מרשימת התפוצה, מעידה על חוסר תום לב מצד התובע, כמו גם העובדה שיכול היה להודיע במשך ארבע וחצי שנים על סירוב לקבלת הודעות. לפי ההלכה הפסוקה, ביהמ"ש רשאי להפחית מסכום הפיצויים תוך שהוא לוקח בחשבון את תום הלב של התובע. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי גלובלי של 5,500 ש"ח וכן הוצאות בסך 1,500 ש"ח.