הצדדים הפרו את חוק איסור לשון הרע באופן הדדי, האחת בפייסבוק והשני בתכנית "האח הגדול", ואין מקום לפסוק להם פיצוי (פסק-דין, שלום ת"א, השופט אביים ברקאי):
העובדות: תביעת לשון הרע ותביעת שכנגד, שהוגשו שנתיים לאחר ההתבטאויות שבבסיסן. התובע והנתבעת השתתפו יחדיו בעונה השישית של תכנית המציאות "האח הגדול" וההתבטאויות נעשו בעוד התכנית משודרת. התבטאויות התובע נאמרו כשהן מצולמות ומשודרות בעוד הוא עדיין בבית האח הגדול ואילו התבטאויות הנתבעת נעשו באינטרנט ובפייסבוק לאחר שעזבה את בית האח הגדול.
נפסק: מתקיים יסוד ההכפשה הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד. גם יסוד הפרסום מתקיים בשתי התביעות. האינטרנט הוא "כיכר העיר החדשה" שהכל שותפים לה. הפרסומים הגיעו לכלל חבריי ועוקבי הפייסבוק של הנתבעת, דהיינו גולשים רבים היו חשופים לפרסומים האמורים ואין חולק כי ניתן פרסום פומבי לאמירות. כך גם בייחס לפרסומים שביצע התובע. הפרסום נעשה בטלוויזיה וצופים רבים היו חשופים לפרסומים האמורים ועל כן אין חולק כי ניתן פרסום פומבי לאמירות.
יש לדחות את טענות ההגנה, אין בפרסום הדברים משום הבעת דעה והדברים לא נאמרו בתום לב. הן התנהגותו של התובע והן התנהגותה של הנתבעת תרמה להתלקחות היצרים והטחת המילים העולבות. הדברים הוטחו הן בדיון טלוויזיוני בנוכחות משתתפי הדיון ורבבות צופים והן באתר אינטרנטי בעל היקף תפוצה רחב. לאחר שקילת כל השיקולים ובחינת היקפו של הפרסום, מידת הפגיעה בצדדים ובשמם הטוב, התנהלות הצדדים הנגועה בחוסר תום לב, הדדי, מעמדם של
שני הצדדים, וגם אופיו של הפרסום והנסיבות האופפות פגיעה זו, נמצא בנסיבות אלו כי דין התביעה העיקרית והתביעה שכנגד להתקבל.
דין האמירות שפורסמו בתובענה העיקרית כדין האמירות שפורסמו בתובענה שכנגד. האמירות שפורסמו הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד כוללות פרסומים שנועדו להכפיש ולבזות. כל אחד ואחת מהצדדים הפר את הוראות הקבועות בחוק לשון הרע באופן הדדי, כך שאין מקום לקבוע פיצוי לכל צד.