פסק-דין הומצא לב"כ המערער כדין באמצעות מנגנון "הודעה באתר" (פסק-דין, ביהמ"ש העליון, השופט דוד מינץ): 

העובדות: ערעור על החלטת רשמת ביהמ"ש [בע"מ 5381/19], שדחתה את בקשת המערער להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור והורתה על מחיקת בקשת רשות ערעור שהגיש. המערער הגיש, ביום 13.8.2019, בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה (במסגרתו התקבל ערעור המשיבה על פסק-דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה). רשמת ביהמ"ש הורתה על מחיקת הבקשה, לאחר שקבעה כי פסק-הדין הומצא למערער עוד ביום 5.5.2019, בדרך של "הודעה באתר" באמצעות מערכת "נט המשפט". מכאן הערעור.

נפסק: דין הערעור להידחות. שיקול הדעת של רשמת ביהמ"ש בעניינים מסוג זה הוא רחב, וערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל. לא עלה בידי המערער להראות כל עילה המצדיקה התערבות בהחלטת הרשמת. תקנה 497ג לתקנות סדר הדין האזרחי מסדירה את הדרכים להמצאת כתבי בי-דין באמצעים אלקטרוניים. 

על-מנת שניתן יהיה להמציא לבעל דין החלטות ופסקי דין בדרך של משלוח "הודעה באתר", צריך להתקיים אחד משני תנאים חלופיים: הראשון, בעל הדין מסר לביהמ"ש את כתובת הדוא"ל שלו לצרכי המצאה של כתבי טענות, כהוראת תקנה 497ג(א); השני, בעל הדין ביקש להגיש לביהמ"ש כתבי טענות באופן אלקטרוני ולצורך כך מסר לבית המשפט את כתובת הדוא"ל שלו, על-מנת שתשמש גם לצורך קבלה של כתבי בי-דין מאת ביהמ"ש, כאמור בתקנה 497ג(ד). במקרה זה מתקיימים שני התנאים שעה שב"כ המבקש מסר את כתובת הדוא"ל שלו לצרכי המצאה ואף לצרכי קבלה של כתבי טענות.

משאין חולק כי פסק הדין נצפה באתר "נט המשפט" ואף הוגשה לאחר מכן בקשת המערער לתיקון טעות בו, נדמה כי נסיבות העניין גם מצדיקות העדפה של מועד הידיעה של בעל הדין על אודות פסק הדין, על פני המצאתה.