הנתבעת לא תפצה את התובעים על פרסומיה המכפישים בפייסבוק, לאור מצבה הנפשי בעת ביצוע הפרסומים. אך אם תפרסם פרסומים נוספים בעתיד, ההגנה כבר לא תעמוד לה (פסק-דין, משפחה ת"א, השופט מרדכי לוי):

העובדות: שלוש תביעות לשון הרע שאוחדו. בתביעה הראשונה תבע ע.ג. את בתו, הנתבעת, על פרסומים מבזים ברשתות חברתיות ובקרב גורמים המכירים את התובע. התביעות הנוספות הן בעלות רקע דומה. הנתבעת סובלת מנכות נפשית.

נפסק: לאור מהות החוק והגדרותיו עולה בוודאות שהפרסומים נשוא פסק-הדין הם פרסומים כהגדרת החוק ולצורך בחינתם ותוכנם מהווים לשון הרע. הגדרת אדם כ"אנס", הפוגע מינית בבנותיו הרכות מבלי שהדבר נתמך בראיות לתמיכת הטענה מהווה לשון הרע. לא הוצגה כל ראיה התומכת בטענות הנתבעת. הפוסטים שפרסמה הנתבעת עונים להגדרת "פרסום" בחוק. אין מדובר בפרסומים מותרים לפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע ויש לקבוע כי הנתבעת היא שביצעה את הפרסומים. הגנת "אמת בפרסום" אינה עומדת לנתבעת וכך גם הגנת תום הלב לפי סעיף 15(3) לחוק.

התובעים העמידו את תביעתם, ללא הוכחת נזק, על כמיליון וחצי ש"ח. אין ספק שהסכום מוגזם לכל הדעות.  הקביעה שמדובר בפרסומים המהווים לשון הרע והמשמעות העולה מקביעה זו הן אשר יעניקו, ככל שנדרש כלל, 'הכשר'  לתובעים. בתביעה זו לא הכסף הוא שיביא את המזור לתובעים והפגיעה הקשה שלהם מפרסומי הנתבעת. הפיצוי הכספי אינו נותן ולא ייתן מענה לרצון התובעים לשוב אל האנונימיות של חייהם והוא אמור לשמש תמרור אזהרה לנתבעת לבל תשוב לסורה. 

בשים לב למצבה הנפשי של הנתבעת לעת ביצוע הפרסומים, חרף היות הפרסומים לשון הרע המהווה פגיעה קשה בתובעים והגם שנדחתה הגנת אמת דיברתי ונשללה הגנת תום הלב, אין מקום להשית על הנתבעת פיצוי כספי לעת זו. עמדה ועומדת לנתבעת הגנת מצבה הנפשי אשר גרם לה לפרסם את הפרסומים הקשים והפוגעניים. אך לא עוד. מובהר בזאת לנתבעת שיותר, מכאן ולהבא לא תוכל להישמע על ידה הגנת מצבה הנפשי. ככל ותמשיך בדרכה של הפרסומים המכפישים כנגד התובעים או מי מהם בסגנון הדברים מושא פסק דין זה או בהקשרם, תשלם הנתבעת לתובעים סך של 10,000 ש"ח עבור כל פרסום. הנתבעת תישא בהוצאות בסך 35,000 ש"ח.