אביה של בעלת הפיצרייה השמיץ את השליח בפייסבוק (פסק-דין, שלום ב"ש, השופטת רחלי טיקטין עדולם):

העובדות: תביעת לשון הרע על רקע פוסטים בפייסבוק. התובע עבד בתקופה הרלוונטית כשליח בפיצרייה (הנתבעת 2). הנתבע 1 הוא אביה של בעלת הפיצרייה, שנטען שאף הועסק בפיצרייה. עניין התביעה ב-2 פוסטים שפרסם הנתבע 1 בהם כתב, בין היתר, כי התובע "בורח עם הכסף" וכי הוא "נוכל". הרקע לדברים הוא סיום המשמרת האחרונה של התובע, הדרך בה עזב את המשמרת ומחלוקת בשאלה האם נותר בידו חלק מהפדיון היומי. 

נפסק: דין התביעה להתקבל. תוכן הפרסום אכן מהווה לשון הרע. הפרסום כלל את שמו המלא של התובע וייחס לו מעשי מרמה וגנבה - בריחה עם כספי עסקים עימם הוא עובד. המדובר בייחוס מעשים אשר אף עולים כדי עבירה פלילית. יש בתוכן הפרסום ובמעשים אשר יוחסו לנתבע כדי לשימו ללעג ובוז בעיני כל אדם סביר שנתקל בפרסום, ויש בהם כדי לפגוע בשמו הטוב ובמשלח ידו. פרסום בפייסבוק מהווה פרסום לצורך החוק. הפרסום בוצע למשך זמן לא מבוטל. לפרסום בפייסבוק במשך כ- 4 שעות יש פוטנציאל הפצה גדול. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון כי הפרסום היה באוויר רק בשעות הקטנות של הלילה, דבר אשר כנראה הפחית את התפוצה שלו.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי הדברים שפרסמו היו אמת, לעומת גרסת התובע כי הפקיד את כספי הפיצרייה לפי חישוב שערכה בעלת הפיצרייה, שהודיעה לו בהמשך הערב כי טעתה בחישוב. מההתכתבות בין התובע לבעלת הפיצרייה עולה כי התובע לא "ברח עם הכסף" כפי שפרסם הנתבע. בעלת הפיצרייה הודתה מספר פעמים בהתכתבות כי מדובר בטעות שלה בחישוב הפיקדון היומי המגיע לה מהתובע, וכי הטעות נודעה רק לאחר שהתובע כבר עזב את הפיצרייה ובשעת לילה מאוחרת. הנתבע 1 ידע זאת עוד קודם לפרסום ובכל זאת בחר לפרסם את הדברים. לפיכך, הגנת אמת בפרסום אינה עומדת לנתבעים וכך גם הגנת תום הלב. 

מעשי הפרסום בפייסבוק לא אושררו על ידי בעלת הפיצרייה. מעשים אלו חרגו ממסגרת תפקידיו הרגילים של הנתבע 1 בפיצרייה, ולא היו נחוצים לצורך עבודתו. נדמה כי מעשיו של הנתבע 1 בוצעו ממניעים אישיים, משפחתיים יותר, מתוך קרבתו ודאגתו לביתו, ולא ממניעים של מילוי תפקידו כעובד שכיר בפיצרייה. אין להטיל אחריות על הנתבעת 2 . הנתבע 1 חב לבדו כלפי התובע בגין עוולת לשון הרע שביצע. הנתבע 1 יפצה את התובע ב-10,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 5,035 ש"ח ושכ"ט עו"ד של 6,000 ש"ח בתוספת מע"מ.