שיחות שיווקיות שקיבל התובע לפני למעלה משנתיים כבר התיישנו (החלטה, שלום י-ם, הרשמת אביגיל ון-קרפלד):

העובדות: התובע הגיש נגד הנתבעת תביעה שעניינה 51 שיחות שיווקיות, שעילותיה, בין היתר, הטרדה ושימוש שלא כדין במאגרי מידע, רשלנות, הפרת חובה חקוקה ועוד. התובע טען כי נציגי הנתבעת לא הציגו בפניו את זהותם, את מספר המאגר שממנו ביצעו את השיחות ועוד. הנתבעת טענה כי מדובר בתביעת סרק בעניין שיחות מכירה בעלות תוכן שיווקי, שקיבל התובע על פני תקופה של למעלה מ-3 שנים, ממשווקים חיצוניים. הנתבעת טענה, בין היתר, כי הסעד המבוקש הוא מכוח חוק הגנת הפרטיות, הקובע תקופת התיישנות של שנתיים, ולכן מנוע התובע מלתבוע בגין שיחות שהתקיימו לפני 9.1.2017.

נפסק: טענת התובע היא שאין התיישנות על כל השיחות לפי חוק הגנת הפרטיות, שכן מדובר בעוולה נמשכת לפי סעיף 89(1) לפקודת הנזיקין, וכל השיחות מהוות הטרדה אחת ועילה אחת. מדובר בשיחות בודדות הניתנות להפרדה, שכל אחת פותחת מרוץ התיישנות חדש ואינה משפיעה על מרוץ ההתיישנות של יתר השיחות. כל שיחה היא עילה נפרדת שניתן לתבוע בגינה. לא צוינו בכתב התביעה מועדי השיחות, כך שלא הוכחה הטענה לחזרה ורציפות של השיחות. 

אין מדובר בעילה נמשכת והולכת כמשמעותה בפקודת הנזיקין, כטענת התובע. אין מדובר במקרה שבו כל העילות הבודדות אינן ניתנות להפרדה והן מצורפות יחדיו לעילה מתארכת אחד שיש לה התחלה וסוף. טענת הנתבעת, שהסעד הכספי המבוקש הוא מתוקף חוק הגנת הפרטיות, שמכוחו חלה תקופת התיישנות של שנתיים בלבד, אמנם נכונה, אך אין בכך כדי למנוע מהתובע לתבוע מכוח עילות אחרות כפי שתבע, שלא התיישנו.

כל שניתן לקבוע הוא שעבור השיחות שהתקיימו לפני התאריך לעיל לא יוכל התובע לקבל סעד מכוח חוק הגנת הפרטיות. יש לדחות הטענה שלא נתבקש כל סעד מעבר לחוק הגנת הפרטיות. לפיכך אין מקום לסלק את התביעה על הסף. יש לדחות את טענת התובע שמירוץ ההתיישנות מושהה עד אשר הנתבעת תמסור לו מי המשווקים שהתקשרו אליו. התובע תבע את הנתבעת ולא את המשווקים ולא ביקש פרטים לגבי המשווקים כדי לצרפם להליך.