נהג המשאית יפצה את השוטר שעצר אותו לאחר שפרסם בפייסבוק סרטון בו טען בכזב כי נדרס (פסק-דין, תביעות קטנות חיפה, השופט שלמה בנג'ו):

העובדות: תביעת שיימינג. התובע הוא שוטר במשטרת התנועה. הנתבע הוא נהג משאית. התובע טען כי לאחר שרשם לנתבע דו"ח על נסיעה בניגוד לכללי התנועה, התחזה הנתבע כאילו נדרס על-ידי הניידת ואף צילם את האירוע ופרסם את הסרטון בפייסבוק לצד הכיתוב "תשפטו בעצמכם שוטר תנועה או עבריין תנועה". הנתבע טען כי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, הנעדרת עילה.

נפסק: הנתבע ביצע פרסום של לשון הרע. הנתבע ביקש לחלץ עצמו מדוחות התנועה שרשם לו התובע. הוא הגיע לניידת והחל מתווכח עם התובע. לכשהבין כי האחרון אינו מתכוון לבטל לו את הדוחות הוא ביקש להסלים את האירוע ועבר "מדיבורים למעשים", כאשר עשה עצמו נופל על הכביש, דבר שלא היה לו יסוד ושחר. תכלית המהלך הייתה להלך אימים על השוטר. הסרטון אינו משקף תיעוד נכון ואמיתי של "תאונה", אלא ביום נפילה במטרה לבטל את הדוחות.

תחת פניה מסודרת למח"ש מיד עם קרות האירוע, הנתבע מיהר ופירסם את הפוסט, צירף את הסרטון המתעד כביכול את "התאונה" בה "נדרס", בקריאה לציבור "לשפוט" בינו לבין השוטר ולבחון באם השוטר הוא "שוטר תנועה או עבריין תנועה". יש בסרטון כדי להשפיל את השוטר בעיני הבריות והוא מהווה לשון הרע. התגובות הגסות והמכפישות לפוסט הן עדות ברורה לכך. 

לא עומדת לנתבע הגנת אמת בפרסום, שכן הסרטון אינו אמין ואינו משקף נכונה את קיומה של תאונה או פגיעה בנתבע. אין תחולה להגנה של הבעת דעה על התנהגות השוטר. אין מדובר בפרסום בתום לב. חופש הדעה והביטוי הם מאבני היסוד של שיטת משפטנו, אך חופש הביטוי אינו חופש השיסוי וההכפשה בהינף מקש ברשתות החברתיות. אין בפסק הדין אפקט מצנן אלא הצבת גבולות בין לגטימי ללא לגיטמי, תוך הגנה על הערכים המוגנים החוסים בחוק איסור לשון הרע. הנתבע יפצה את התובע ב-10,000 ש"ח בתוספת הוצאות בסך 500 ש"ח.